ת"א 25250-07-18

תקציר

רשות מקרקעי ישראל רשמה זכות חכירה לחלקת אדמה לטובת עיריית נס ציונה בשנת 1970. המנוחים, שהתגוררו בקרקע משנת 1955, ביקשו לרכוש את הבית ולהסדיר את זכויותיהם בקרקע החל משנת 1997. בשנת 2003 החלו המנוחים, בעזרת נכדתם הדס, בתהליך שינוי ייעוד הקרקע משטחים ציבוריים פתוחים למגורים. תהליך זה נגרר עד שנת 2014 בשל דרישות שונות של מוסדות התכנון. בינתיים, בשנת 2008, סירבה רשות מקרקעי ישראל לחתום על התוכנית משום שהמנוחים היו "דיירים מוגנים" ולא יכלו ליזום תב"ע. עמדה זו אושרה מאוחר יותר על ידי מנהל מקרקעי ישראל מספר פעמים למרות הליכי התכנון הרבים והמשאבים שהשקיעו הדס והמנוחה. בסופו של דבר, בשנת 2014, אושרה התוכנית לשינוי ייעוד הקרקע. הדס טענה כי מנהל מקרקעי ישראל התרשל בהצגת העובדות באופן מטעה והפר את התחייבויותיו כלפיה וכלפי המנוח, וכי לא ניתן לפצל את הקרקע ויש לשווק אותה בכללותה. לטענתה, על פי הנחיות רמ"י עצמה, יש למכור את הזכויות בכל החלקה לדייר המוגן (המנוח). עם זאת, בית המשפט מצא כי הקרקע הייתה כפופה לזכות חכירה על ידי העירייה עד שנת 2019 וכי מנהל מקרקעי ישראל פעל כראוי ובעקביות לאורך כל ההליך. כמו כן, קיבל בית המשפט את עמדת רמ"י כי ניתן לחלק את הקרקע לשתי יחידות דיור נפרדות וכי הרשות מעולם לא הסכימה להקצות את החלקה כולה להדס ולמנוחה. עם זאת, בית המשפט מצא כי לרמ"י לקח זמן רב מדי לבטל את זכות החכירה של העירייה, מה שמנע את המרת זכויותיו של המנוח קודם לכן. לפיכך, קבע בית המשפט כי על מנהל מקרקעי ישראל להחכיר להדס את הזכויות בקרקע ליחידת דיור אחת בהתאם לזכויות הדיירות המוגנת שלה. עוד הונחה מנהל מקרקעי ישראל לאפשר להדס להחכיר את הזכויות ביחידת הדיור השנייה באמצעות פטור ממכרז תוך תשלום מחיר מלא (91% מערך הקרקע). בית המשפט קבע את המועד להערכת שווי הזכויות ליום 12.8.2015 והורה כי ביצוע הליכי ההקצאה והחכירה ייעשה בהתאם לנהלים המקובלים של רמ"י. כל צד היה אמור לשאת בהוצאותיו.