בג"צ 1622/00

תקציר

פסק הדין דוחה את העתירה נגד החלטת הפסילה של השופטת אור וקובע כי היא מופרכת. משכך, בית המשפט אינו מתייחס לטענות לפסול לגופן. העותר ביקש גם הצהרה בדבר תוקפם המחייב של כללי האתיקה, שבית המשפט מצא כי אין צורך להתערב בהם. כללים אלה, שנקבעו על ידי הנשיא לשעבר שמגר ומבוססים על תשומות נרחבות של הרשות השופטת, משמשים כהנחיות ולא כהנחיות חקיקתיות. בית המשפט מדגיש את סמכותם המוסרית בעיצוב ההתנהגות השיפוטית, ומדגיש כי אף שאינם מחייבים מבחינה משפטית, יש להם משקל מוסרי משמעותי. בית המשפט מבהיר כי לא כל הפרה של כללי אתיקה אלה מעידה על התנהגות לא אתית, אך על השופטים לשקול אותם בבואם לקבל החלטות בעלות השלכות אתיות. באופן ספציפי, לגבי חברויות של שופטים עם עורכי דין, האתיקה מציעה כי יחסים כאלה אינם פוסלים שופט באופן אוטומטי, בניגוד לקשרי משפחה. על השופט להעריך אם מערכת יחסים כזו עלולה להשפיע על משוא פנים או להתפרש באופן שגוי בפומבי. ההחלטה אם לכהן במצבים כאלה נתונה לשיקול דעתו של השופט. בסופו של דבר, העתירה נדחית ללא צו להוצאות, שניתן ביום 16.3.2000.