עש"א 40816-02-12

תקציר

הערעור עוסק בעיצומה כספית שהוטלה על נותן שירותי מטבע, המערער, בגין הפרת חובות הדיווח והזיהוי המוטלות עליו על פי דין. הסנקציה, שעומדת על מחצית מהשיעור המקסימלי הקבוע בחוק - 1,130,000 שקלים, היא משמעותית מאוד. ההפרות כוללות אי דיווח של המערערת על למעלה מ-1,000 עסקאות המרת מטבע בהיקף כולל של למעלה מ-140 מיליון שקל, בנוסף להפרות נרחבות של חובות זיהוי ורישום. המערערת טענה כי הזמן שחלף מהביקורת ועד להחלטת הוועדה - למעלה משלוש שנים - אינו סביר ויש בו כדי לשלול את הפעולה המינהלית או לכל הפחות להילקח בחשבון בעת קביעת גובה העיצום הכספי. המשיב הסביר כי הדבר נובע מחקירה פלילית שהתנהלה באותה עת, ולכן לא ניתן להגיש את ממצאי הביקורת לוועדה. בית המשפט מצא כי סיבת השיהוי מוצדקת וכי התארכות ההליכים אינה שוללת את ההליך המנהלי. עם זאת, בית המשפט קבע כי הזמן שחלף מביצוע ההפרות ועד להחלטה, כמו גם הנזק המשפטי והעסקי שנגרם מהתארכות ההליכים, היו צריכים להישקל על ידי הוועדה בעת קביעת גובה הסנקציה, מה שלא היה המקרה. עוד טען המערער כי שיתף פעולה באופן מלא עם רשויות הביקורת, אך בית המשפט מצא כי חלק מתשובותיו במהלך הביקורת היו חלקיות ואינן מתיישבות עם העובדות. לפיכך, קבע בית המשפט כי קביעת הוועדה כי המערער לא שיתף פעולה היא סבירה. טענה נוספת שהעלתה המערערת הייתה חוסר אחידות בהחלטות הוועדה בנוגע לשיעור העיצומים הכספיים. בית המשפט השווה את ההחלטה בעניינו של המערער להחלטה שהתקבלה בתיק אחר ומצא פער משמעותי בין שני השיעורים שאינו מוצדק. בית המשפט הגיע למסקנה כי יש מקום להתערב בשיעור הסנקציה שקבעה הוועדה, והפחית אותו ל-800,000 ש"ח, בהתחשב בחומרת ההפרות ובנסיבותיו האישיות של המערער.