ת"א 15823-11-21

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את התביעה בשל היעדר סמכות עניינית. טענת התובעים כי יש להקצות להם חלקת אדמה על בסיס משא ומתן קודם עם רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) בדמי חכירה מוזלים מסווגת בטעות כעניין אזרחי. ליבת התביעה היא עניין מינהלי, שכן היא תוקפת ישירות את תהליך קבלת ההחלטות של מינהל מקרקעי ישראל ומערערת על תקפות פעולותיהם השלטוניות. לפיכך, היה מקום להגיש אותה כעתירה מנהלית לבית המשפט לעניינים מנהליים, שיש לו סמכות לדון בעניינים אלה. התביעה, המסווגת כהפרת חוזה, היא טכנית בלבד שכן מהות הסכסוך והסעד המבוקש הוא ערעור על שיקול דעתה והחלטתה של רמ"י ליישם את החלטה מס' 1273, הוצאת החלקה המדוברת מאזורי עדיפות לאומית. החלטה זו הביאה לעלייה בדמי החכירה, עליה מבקש התובע לערער. בית המשפט מדגיש כי היסוד הדומיננטי בתביעה הוא מינהלי באופיו, ומשכך, הוא נעדר סמכות לדון לגופו של עניין. יתר על כן, טענת התובעים כי רמ"י פעלה בחוסר תום לב בכך שלא הודיעה להם על החלטה מס' 1273 הצפויה, אשר תגדיל את דמי החכירה, מצויה אף היא בסמכות מנהלית. עוד מציינת השופטת כי התביעה הוגשה שלא לצורך זמן רב לאחר שנודע לתובע על עמדת רמ"י, מה שהוביל לוויתור אפשרי. לפיכך, התביעה נדחית ללא צו להוצאות, בהתחשב בהתנהלותה הקודמת של רמ"י במקרה דומה.