ת"פ 30238-11-20

תקציר

הנאשם הואשם בכך שאיים על רופא שהכיר מספר שנים. האיום, לחנוק את הרופא, נעשה לכאורה לאחר שנודע לנאשם כי משרד הביטחון דחה את תביעתו להכרה בנכות הנפשית שלו עקב שירותו, ולכן לא יממן עוד את הטיפול בו. הרופא העיד על האירוע, והותיר רושם אמין, שהתקבל על ידי בית המשפט. עם זאת, השופט קבע כי נסיבות האיום, לרבות מצבו הנפשי הרעוע של הנאשם באותה עת, אופי השיחה ומערכת היחסים בין הנאשם לרופא, אינן מקימות את היסוד הנפשי הנדרש לעבירת האיומים. מצוקתו ותסכולו של הנאשם היו סימנים לכך שהדברים נאמרו בלהט הרגע, ולא מתוך כוונה להפחיד או להקניט את הרופא. יתר על כן, השופט לא השתכנע כי הנאשם היה מודע לכך שדבריו עלולים להפחיד את הרופא, במיוחד לאור יחסי רופא-חולה. לפיכך זיכה השופט את הנאשם, למרות שקבע כי אכן אמר את הדברים שיוחסו לו.