ע"פ 2157/92

תקציר

בית המשפט העליון דן בערעור שערער על חומרת עונש חמש שנות המאסר שנגזר על מערער בגין תקיפה בנסיבות מחמירות של אשתו, סוגיה שחזרה על עצמה במשך מספר שנים, לעתים קרובות על רקע שימוש באלכוהול. למרות נכונותה של האישה לקבל את חרטת בעלה ולבקש את החזרתו, המותנית בהבטחות מפני אלימות עתידית, לא מצא בית המשפט כל דרך חוקית להבטיח הבטחה כזו. בית המשפט העליון הדגיש את הבעיה החברתית הרחבה יותר של אלימות במשפחה, וקבע כי פשעים כאלה מצדיקים עונשים כבדים הן כאמצעי לגינוי ציבורי והן כהרתעה לאחרים. המערער הודה בעבר בעבירות אלימות, לרבות אירוע ספציפי בו היכה קשות את אשתו, וגרם לו לחבלות משמעותיות שהצריכו התערבות רפואית. בית המשפט דחה את הטענות לפיהן חומרת העונש אינה מוצדקת, וציין כי העונש עולה בקנה אחד עם מטרת החקיקה של מניעת אלימות במשפחה ועשיית צדק. עברו הקודם של המערער, לרבות עבירות קודמות, לא העדיף עונש מופחת. בית המשפט הכיר גם בדינמיקה האישית והמשפחתית המורכבת שבה האישה, למרות היותה קורבן, לכודה באחריות משפחתית. בסופו של דבר, הערעור נדחה, וגזר הדין אושר, מה שחיזק את עמדת בית המשפט לגבי חשיבות הטיפול באלימות במשפחה באמצעות ענישה מחמירה.