ע"א 753/87

תקציר

המערער, יוסף ברשי, ערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בעניין זכויות הבעלות בבית שנרכש בשנת 1963 על ידי אחיו המנוח, משה ברשי, עמו הייתה לו שותפות עסקית. הבעלות בבית נרשמה אך ורק על שם מנהל העיזבון של משה, המשיב הראשון, החלטה שעליה ערער יוסף בטענה שהבית נרכש בכספי השותפות, ובכך זיכה אותו בבעלות חלקית. יוסף טען כי הרישום הושג במרמה, שכן מנהל העיזבון ידע על זכויותיו אך נמנע מלגלות אותן במהלך הליך הרישום. בית המשפט העליון בחן האם חלה התיישנות על תביעתו של יוסף והאם ניתן לתקן את הרישום המזויף לפי סעיף 93 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין. בית המשפט קבע כי תקופת ההתיישנות החלה בשנת 1969 עת נרשמו הזכויות, ותביעתו של יוסף משנת 1979 הייתה במועד בתוך מגבלת 15 השנים. לגופו של עניין, מצא בית המשפט תימוכין ראייתיים לתביעתו של יוסף, לרבות תרומות כספיות מכספי השותפות, שימוש בבית לצרכי שותפות ומסמכים המעידים על כוונות בעלות משותפת. הבעלות הרשומה על שמו של מנהל העיזבון בלבד נחשבה שגויה והושגה במרמה עקב אי גילוי זכויותיו של יוסף על ידי מנהל העיזבון. בית המשפט הורה לתקן את הרישום כך שישקף את מחצית הבעלות של יוסף, לצד הוראה למשיבים לכסות את הוצאותיו המשפטיות של יוסף.