עמ"נ 42652-10-19

תקציר

השאלה המשפטית העומדת על הפרק נוגעת לקביעה האם טעתה ועדת הערר בקובעה כי שיעור המס המופחת הקבוע בצו הארנונה – שאושר על ידי השרים לשנים 2014–2015 – חל על שטחי חוץ בבתים פרטיים. לאחר עיון במסמכים שהוגשו והאזנה לטענות, מצא השופט כי צודק המערער בקובעו כי ועדת הערר שגתה. השינוי בצו הארנונה, שקבע תעריף מופחת לשטחים שאינם דירות מגורים, נבע משינוי אופייה של העיר עם בניית רבי קומות בהוד השרון. בבקשה לאישור שינוי התעריף המופחת בצו הארנונה לשנים 2014 ו-2015 צוין בבירור כי הפחתת התעריף מיועדת לבתים משותפים. אישור השרים לתעריף המופחת מתפרש אפוא כמיועד למטרה זו. בחינת לשון ההוראה תומכת אף היא בפרשנות זו. יתר על כן, השימוש של הדיירים בשטחי חוץ בבתים משותפים הוא חלקי מטבעו ומשותף עם דיירים אחרים, בעוד ששטחי חוץ בבתים פרטיים משמשים באופן בלעדי את הבעלים. הבחנה זו מצדיקה שיעורי מס שונים. טענת המשיב כי החלטות קודמות באותו עניין לא הוגשו ערעורים והפכו לחלוטות אינה תקפה, שכן כל שנת מס עומדת בפני עצמה. בנוסף, הסברו של המערער לאי הגשת ערעור מוקדם יותר – בשל ההשפעה הכלכלית הזניחה – הוא סביר. השופט מסכים שהעירייה לא צריכה להנציח טעות בגביית המסים. לבסוף, עמדת המערערת כי התעריף המופחת חל רק על בתים משותפים אינה הרחבה אסורה אלא סוגיה משפטית. לפיכך, הערעורים מתקבלים, וכל צד יישא בהוצאותיו.