דנ"א 7322/21

תקציר

החלטת בית המשפט דוחה את הבקשה לדיון נוסף ביחס לפסיקה קודמת, תוך הדגשה כי דיונים אלה שמורים למקרים חריגים שבהם החלטה סותרת פסיקה קודמת או שהיא בעלת חשיבות, קושי או חידוש משמעותיים. פסק הדין מתבסס היטב על נסיבותיו הייחודיות של המקרה, ומתמקד בעיקר בלשון הסכם המשבצת ובהתנהלותם הקיצונית של המבקשים לאורך שנים רבות. בית המשפט ציין כי המבקשים הפרו את ההסכם באופן יסודי בכך שפעלו בניגוד לתכליתו, שהיתה לקדם שימוש חקלאי בקרקע. כתוצאה מכך, הדבר איפשר לרשות מקרקעי ישראל לממש את זכותה החוזית לבטל את ההסכם ולתבוע השבה. טענות המבקשים לדיון נוסף נדחו בטענה שמדובר בהרחבה בלתי מוצדקת של התיק. בית המשפט הדגיש את חשיבות ההפרות החמורות והמתמשכות שלהם, והגדיר אותם כמקרים קיצוניים המצדיקים את זכותה של רשות מקרקעי ישראל לעקל את העיזבונות. היא הבהירה כי פסק הדין לא יצר תקדים משפטי חדש המשפיע על הסכמים דומים, ואף לא הרחיב את הכלים של רמ"י ללא הבחנה, כפי שהציעו המבקשים. זאת ועוד, התנגדויות כגון עקרון אי חלוקת העיזבון ותחולת חוק התרופות נדחו כטענות ערעור טיפוסיות שאינן ראויות לדיון נוסף. משכך, הבקשה נדחתה, והמבקשים חויבו בהוצאות המשפט של מנהל מקרקעי ישראל בסך 25,000 ₪. ההחלטה ניתנה ביום 7.3.2022.