ע"ע 1414/01

תקציר

המקרה נסוב סביב חוקיותו של סעיף בהסכם קיבוצי הקובע גיל פרישה שונה לעובדים של אותו מעסיק. הסעיף המדובר קובע כי עובדי מפעלי ים המלח בע"מ העובדים בסדום חייבים לפרוש מוקדם יותר מעובדים העובדים במשרדי החברה בבאר שבע. בעוד העובדים בבאר שבע פורשים בגיל 65, העובדים בסדום מחויבים לפרוש בגיל 58 אם עבדו בה 25 שנה, ובגיל 60 אם עבדו בה 20 שנה. המשיב, עובד החברה העובד בסדום ונאלץ לפרוש בגיל 58, טען כי הסעיף סותר בין היתר את סעיף 2 לחוק השוויון, האוסר בין היתר על אפליה בתעסוקה מחמת גיל. בית הדין האזורי הסכים עם המשיב ופסק לטובתו, תוך שהוא מפרש את הסעיף כמעניק פרישה מוקדמת ולא מחייב אותה. הן החברה והן המשיב ערערו על החלטת בית הדין האזורי. בית המשפט העליון, בדעת רוב, קבע כי הסדר הפרישה הקיים אכן מפר את חוק השוויון משום שאינו עומד בדרישת המידתיות. בית הדין מצא כי הסעיף מתייחס לעובדי סדום כאל קבוצה הומוגנית מבלי להתחשב בנסיבות פרטניות, ובכך אינו מכבד את עקרון השוויון. עם זאת, בית המשפט לא ביטל את הסעיף באופן מיידי. במקום זאת, היא אפשרה לצדדים המעורבים - החברה, עובדיה וההסתדרות הכללית של העובדים בישראל - שישה חודשים לקבוע הסדר חדש לפרישה מוקדמת העונה על דרישות החוק. תקופה זו ניתנה כדי למנוע פגיעה בזכויותיהם של עובדי סדום רבים שעלולים להיות מחויבים לעבוד עד גיל 65 בניגוד לרצונם. השופט פליטמן, שנתן את דעת הרוב, הדגיש כי אין זה מתפקידו של בית הדין לקבוע את תוכנו של הסכם קיבוצי, וכי על הצדדים עצמם לגבש פתרון. השופט צור, שהסכים עם דעת הרוב, הדגיש את חשיבותו של עקרון השוויון במקום העבודה ואת הצורך בבחינה פרטנית של נסיבות העובדים, ולא בקביעה גורפת על בסיס גיל. לדברי השופט צור, יש לראות בהסדר הפרישה שבהסכם הקיבוצי חוזה לתקופה קצובה, שתנאיו נקבעים על פי אמות מידה סבירות הנוגעות לוותק ולזכאויות. הנשיא אדלר, שנתן חוות דעת מסכמת, הסכים עם התוצאה אליה הגיע השופט צור, אך הוסיף כמה הערות. אדלר הדגיש כי כל הבחנה במקום העבודה צריכה להתבסס על יחידת המיקוח הרלוונטית, שהיא במקרה זה עובדי מפעל סדום. עוד ציין אדלר כי מבחן הביצוע האישי המוצע כתחליף לסעיף הקיים אינו מעשי ואינו רצוי, שכן הוא יפגע בהסכם הקיבוצי ובזכויות העובדים. השופט חרמש, המייצג את נקודת מבטו של העובד, יישר קו עם דעתו של השופט פליטמן. בינתיים, השופטת מרחב, המייצגת את המעסיק, צידדה בשופט צור. לסיכום, בית הדין מצא כי סעיף ההסכם הקיבוצי הנוכחי בדבר פרישה מוקדמת מפר את חוק השוויון משום שהוא נעדר מידתיות ביחס פרטני לעובדים. בית הדין נתן לצדדים חלון זמן של חצי שנה לנהל משא ומתן על הסכם חדש התואם את החוק, המשקף את מורכבות יחסי העבודה ואת הצורך לאזן בין אינטרסים ועקרונות שונים.