ת"צ 11356-12-16

תקציר

השופט מאשר תביעה כתובענה ייצוגית לפי סעיף 30א לחוק התקשורת, האוסר על הפצת דברי פרסומת במסרון ללא הסכמתו המפורשת של הנמען. עילת התביעה אינה שנויה במחלוקת, והמבקש הוכיח עילת תביעה אישית עם ראיות מספיקות, למרות שלא הציג את המכשיר הנייד שקיבל את ההודעות בפועל. השאלה המהותית נוגעת להסכמתם המפורשת של הנמענים לקבלת דברי פרסומת, שהמשיב לא הביא ראיות לה. שיטת הוספת נמענים לרשימת התפוצה של המשיבה – בהסכמה בעל פה או לאחר מילוי פרטים בגלויה – אינה מספיקה על פי החוק ואינה מהווה הסכמה מפורשת. זאת ועוד, המשיב לא פירט דרך לנמענים להסיר עצמם מהרשימה, בניגוד לסעיף 30א(ה) לחוק התקשורת. השופט מסכם כי התביעה מעוררת שאלות משותפות של עובדה ומשפט עם אפשרות סבירה להכרעה לטובת הקבוצה. התובענה הייצוגית נתפסת כדרך היעילה ביותר לפתרון הסכסוך, המשמשת כגורם מרתיע ומאפשרת גישה לעשיית צדק בגין נזקים קלים יחסית. הקבוצה המיוצגת כוללת את כל מי שקיבל פרסומות בלתי מורשות ואת מי שביקש הסרה ללא מנגנון מתאים. המבקשת ובא כוחה ממונים כמייצגים. השופט מתייחס גם לסוגיית הסמכות ומציין כי בעוד שהסכום הנתבע נראה מופרז, הוא בסמכותו של בית המשפט המחוזי, ועל הצדדים להגיע לפשרה. לבסוף, השופט ממליץ לצדדים לנהל משא ומתן לפשרה ולא פוסק הוצאות בשלב זה, ומעודד אותם להגיע להסכמה. אם לא הושגה הסכמה, על המשיב להגיש כתב הגנה בתוך 60 יום.