ע"פ 149/12

תקציר

הכרעת הדין דנה בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, שהרשיע את המערער בנשיאת נשק, איומים והחזקת רכוש החשוד כגנוב, בעיקר על סמך ראיות DNA. הסוגיה המרכזית שנבחנה הייתה האם הרשעה יכולה להסתמך על ראיות DNA בלבד. עניינו של המערער בהצמדת רימון גנוב לדלת דירה. הראיות הפורנזיות כללו DNA שנמצא בקלטת וכפפה המחוברת לרימון, התואמים את הפרופיל הגנטי של המערער לסבירות סטטיסטית העולה על אחד למיליארד. ההגנה ערערה על מהימנות הראיות והטיפול בהן, העלתה חשש לזיהום אפשרי והטילה ספק בנכונות הניתוח הסטטיסטי, דבר שסותר עדויות מומחים התומכות בממצאי התביעה. בית המשפט המחוזי דחה את הסבריו של המערער בדבר הימצאות הדנ"א שלו והאפשרות לעשות שימוש בסלוטייפ משומש, וקבע כי טענות אלה הן היפותטיות. יתר על כן, בית המשפט קבע כי אין פגם פרוצדורלי באיסוף הראיות, וחלוף הזמן בין האירוע לבין חקירתו של המערער אינו פוגע בעקרונות ההגינות. בתמיכה בפסיקות קודמות, בית המשפט אישר כי גם בבידוד, ראיות DNA יכולות להספיק להרשעה אם הן קושרות באופן חד משמעי את הנאשם לזירת הפשע ללא הסברים חלופיים סבירים. עונשו של המערער כלל 24 חודשי מאסר בפועל, המשקפים את חומרת המעשים ואת עברו הפלילי. הערעור נדחה, ואישר כי בתנאים מתאימים, הרשעה יכולה להתבסס כולה על ראיות DNA.