ת"א 18514-12-13

תקציר

התובעת, בעלת רישיון ייחודי לפטנט המגן על תכשירים המכילים רכיבים מזרעי מרווה מרושתת, הגישה תביעה נגד הנתבעים בגין הפרה לכאורה של 168475 הפטנטים הישראלי. התובע ביקש סעד זמני, אך הנתבעים טענו כי הפטנט אינו תקף. השופט קבע כי בקשת התובעת לסעד זמני אינה מספקת, שכן קיימים ספקות לגבי תוקפו של הפטנט שהעלה בוחן במשרד הפטנטים האמריקאי לגבי תוקפה המהותי של בקשת פטנט דומה. עוד ציינה השופטת כי התובעת לא הביאה ראיות מספיקות לייצור, שיווק ונזק שוטפים, הנחוצים לבקשה. עם זאת, השופטת לא הכריעה לגופו של ההליך העיקרי וציינה כי התובע יכול להביא ראיות נוספות בהליך העיקרי. ההחלטה הזמנית נקבעה להישאר על כנה עד להכרעת הדין בהליך העיקרי. התובע חויב לשלם לנתבעים הוצאות משפט בסך 34,000 ₪. עוד קבעה השופטת כי על הנתבעים לנהל רישום מכירות של המוצרים המפרים לכאורה והורתה להם להימנע מדיון בהליכים המשפטיים עם הלקוחות.