ע"מ 28006-01-14

תקציר

פסק הדין דן בסיווג התשלומים שמקבלים עובדים ממעסיקיהם ביחס לסעיפי אי תחרות, קרי התחייבות של עובדים שלא להתחרות במעסיקיהם לשעבר לאחר סיום העסקתם. בית המשפט בוחן האם יש לסווג תשלומים אלה כהכנסה הונית או כהכנסת עבודה פורייה, הנושאת שיעור מס גבוה יותר. המערער במקרה זה טוען, כי התשלום שקיבל ממעסיקו לשעבר נס בגין הסכמתו שלא להתחרות בהם לאחר פרישתו צריך להיחשב כהכנסה הונית. עם זאת, בית המשפט מוצא כי כישוריו של המערער כמנהל בכיר אינם מוגבלים לתחום צר, ותניית אי התחרות המגבילה את עבודתו בתחום ה-IT לתקופה מוגבלת אינה מהווה אובדן מוחלט של יכולתו לייצר הכנסה. בית הדין קובע כי התשלום משמש כפיצוי בגין אובדן שכר ולכן הוא מסווג בצורה הטובה ביותר כהכנסת עבודה פורייה. יתר על כן, בית המשפט מטיל ספק בכך שהמערערת הצליחה לעמוד בנטל ההוכחה בדבר אמיתותה של תניית אי התחרות, תוך שהוא מציין סתירות בעדויות המערערת ועדים אחרים על המשא ומתן שקדם לסעיף. בסופו של דבר, הערעור נדחה, והמערערת מחויבת לכיסוי הוצאות המשיב בסך 35,000 ₪.