ה"ט 68346-03-26

תקציר

## ניתוח משפטי: ה"ט 68346-03-26 טרי ואח' נ' שריבמן ואח' **מבוא** החלטה זו של בית משפט השלום בראשון לציון (כבוד השופטת רונית כהן) דנה בבקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת, שהוגשה על ידי עורכי דין, המבקשים, נגד אדם וחברות שבשליטתו, המשיבים. המקרה מעלה סוגיות מורכבות הנוגעות לגבולות חופש הביטוי, השימוש לרעה בהליכים משפטיים, וההגנה על אנשי מקצוע מפני הטרדות חוזרות ונשנות. **המסגרת הנורמטיבית: חוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001** החוק למניעת הטרדה מאיימת מגדיר "הטרדה מאיימת" כהטרדתו של אדם בידי אחר בכל דרך שהיא, או נקיטת איומים כלפיו, בנסיבות הנותנות בסיס סביר להניח כי המטריד עלול לשוב ולפגוע בשלוות חייו, בפרטיותו, בחירותו, או בגופו של האדם. סעיף 2(ב) לחוק מפרט דוגמאות להטרדה, הכוללות, בין היתר, מעקב אחר אדם, פגיעה בפרטיותו, נקיטת איומים, וכן פגיעה בשמו הטוב. החוק נועד למנוע מצבים בהם מעשי הטרדה ואיומים, גם אם כל אחד מהם בפני עצמו עשוי לא להוות עבירה פלילית, יוצרים יחד דפוס התנהגות המקים חשש לפגיעה עתידית. הדגש בחוק הוא על מניעה עתידית והגנה על שלוות חייו של הנפגע. **ההבחנה בין חוק מניעת הטרדה מאיימת לחוק איסור לשון הרע** המקרה מעלה שאלות לגבי הגבול הדק שבין לשון הרע להטרדה מאיימת. בעוד שחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965, מתמקד בפרסום דבר שעלול להשפיל אדם, לבזותו, לפגוע במשרתו או בעסקו, חוק מניעת הטרדה מאיימת נוקט גישה רחבה יותר, הבוחנת את ההשפעה הנמשכת של הביטוי על שלוות חייו, פרטיותו, חירותו או גופו של האדם. בתי המשפט קבעו כי לא כל פרסום הפוגע בשמו הטוב או בשלוות חייו של אדם יכנס בגדר "הטרדה מאיימת". יש להבחין בין פרסום לשון הרע, שעשוי לפגוע אנושות, אך אינו בהכרח "מאיים ומטריד" באופן שמצדיק צו מכוח חוק מניעת הטרדה מאיימת, לבין פרסום בעל אופי כזה. דפוס חוזר ונשנה של פרסומים מכפישים, בתדירות גבוהה ובאינטנסיביות, עשוי להעיד על "אובססיביות" מצד המטריד, במטרה לשבש את שגרת חייו של הנפגע. במקרים כאלו, מרכז הכובד של ההתנהגות העוולתית עובר מהפרסום המכפיש כשלעצמו אל ההתנהגות המטרידה והמאיימת, המצדיקה מתן צו. **מן הכלל אל הפרט: ניתוח העובדות וההחלטה** במקרה הנדון, המבקשים, עורכי דין, טוענים כי המשיב 1, באמצעות חברות שבשליטתו, פיתח "שיטה אסורה ופסולה" לפיה עורכי דין המייצגים את הצד שכנגד בהליכים משפטיים הופכים ליעד לתקיפה. דפוס הפעולה לכאורה כולל הפצת דברי בלע והשמצות קשות, האשמות בזיוף, מעורבות בפדופיליה, קשרים עם סוכנים איראניים, ועוד. השופטת כהן מצאה כי קיימת תשתית ראייתית המצדיקה מתן צו למניעת הטרדה מאיימת. נימוקים מרכזיים להחלטה זו כוללים: 1. **ריבוי ואינטנסיביות הפרסומים**: המשיבים ייחסו למבקשים טענות פוגעניות ביותר בכתבי טענות רבים (לפחות 32). השופטת ציינה כי המשיבים לא הציגו כל ראיה המוכיחה את אמיתות הטענות הקשות, ואף לא הוכיחו כי רשויות מדינה מצאו בהתנהלות המבקשים משום עבירה פלילית. 2. **היעדר טענת "אמת דיברתי"**: המשיב 1, מר שריבמן, לא טען "אמת דיברתי" בנוגע לפרסומים הפוגעניים, אלא לכל היותר העלה שאלות ותהיות לגבי נכונותם, מה שמחזק את החשש לשימוש לרעה בהגנת סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע. 3. **הפצת הפרסומים לצדדים שלישיים**: בית המשפט מצא כי המשיבים הפיצו את הטענות הפוגעניות הן בכתבי טענות והן בתלונות לגורמים נוספים, כולל לקוחות המבקשים, משרדים בהם עבדו או עובדים, ואף ישירות לעותרים בהליך בג"ץ. פעולות אלו חורגות מגבולות הדיון המשפטי הלגיטימי. 4. **דפוס פעולה חוזר ומתגבר**: ההשמצות חזרו על עצמן עשרות פעמים, וההטרדות הסלימו מפניות כלליות לפגיעה ישירה וקרובה, תוך הרחבת מעגל הנחשפים לדברי הבלע. 5. **ניסיון לפגוע בעיסוקם המקצועי**: המשיבים ניסו לייחס לעורכי דין נסיבות שליליות לעזיבת מקומות עבודה, והפכו את העסקתם למטרד, דבר המעיד על כוונה ברורה לפגוע בשלוות חייהם ובעיסוקם המקצועי. 6. **חששות כנים ומבוססים**: השופטת קיבלה את חששותיהם הכנים של המבקשים מפני פגיעה במשפחותיהם, ילדיהם, גני הילדים, והגננות. דפוס הפעולה של הפצת דברי בלע והשמצות, תוך פגיעה בשמם הטוב והרחבת מעגל החשיפה, מצביע על ניסיון שיטתי להטריד ולפגוע. 7. **חוסר הרתעה מסנקציות כספיות**: העובדה שהמשיבים חויבו בהוצאות משפט בסכום מצטבר של למעלה מ-100,000 ₪ בעשרות תביעות, ללא שהדבר מרתיע אותם, מצביעה על הצורך במתן צו מניעה. 8. **התנהלות המשיבים בהליך**: ניסיונות חוזרים ונשנים לדחות את הדיונים, הגשת בקשת פסלות, והטענות בדבר אי-שליטה בעברית, יצרו רושם של ניסיון לסכל את קיום הדיון. **חידושים משפטיים ומשמעויות**: * **הרחבת ההגנה על עורכי דין**: ההחלטה מדגישה את הצורך להגן על עורכי דין מפני הטרדות שיטתיות מצד גורמים המנסים לפגוע בהם בשל ייצוג לקוחותיהם. השופטת מציינת כי "להיות עו"ד מסתבר שזו לא עבירה, ובשל תפקידנו אנחנו לא יכולים שיאיימו עלינו, וצריך שעורכי הדין יעבדו ללא מורא". * **הכרה בפגיעה בשלוות החיים כבסיס לצו**: ההחלטה מדגישה את חשיבות שלוות החיים והיכולת לקיים שגרת חיים תקינה, ומכירה בכך שפגיעות חוזרות ונשנות, אף אם אינן עולות כדי עבירה פלילית, יכולות להוות בסיס למתן צו הטרדה מאיימת. * **איזון בין חופש הביטוי להגנה על הפרט**: ההחלטה מציגה את האיזון הנדרש בין חופש הביטוי לבין הצורך להגן על זכויות הפרט. השופטת מציינת כי "חופש הביטוי אינו חופש השיסוי", וכי במקרים המתאימים, צו הטרדה מאיימת יכול להגביל את חופש הביטוי. * **החלת הצו גם על תאגידים**: ההחלטה מרחיבה את ההגנה וקובעת כי ניתן להחיל צו הטרדה מאיימת גם על חברות, כאשר בעל מניות ואורגן יחיד בהן הוא הגורם המטריד. * **אזהרה מפני שימוש לרעה בהליכים משפטיים**: התנהלות המשיבים, שניסתה לסכל את קיום הדיון, מחזקת את הצורך בהחלטות המכוונות למנוע שימוש לרעה בהליכים משפטיים. **הצו שניתן**: הצו שאושר אוסר על המשיב 1 ו/או מי מטעמו, וכן על החברות שבשליטתו, להפיץ, לצרף או לשלוח כתבי בי-דין, תלונות, מסמכים או פרסומים הכוללים פגיעה בשמם הטוב של המבקשים, וזאת לצדדים שלישיים או במסגרת הליכים שבהם המבקשים אינם צד ישיר. כמו כן, נאסר עליהם לפנות בעניינים הנוגעים לשמם הטוב של המבקשים, ליושרתם, למוסריותם או לחשדות, תביעות ותלונות כנגדם, לגורמים כגון לקוחות המבקשים, משרדי עורכי דין בהם עבדו או עובדים, בני משפחותיהם, הורי וגננות גני הילדים של ילדי המבקשים, ועוד. תוקף הצו הינו עד ליום 15.10.2026. **סיכום** החלטת בית המשפט במקרה זה מהווה חיזוק משמעותי להגנה על אנשי מקצוע, ובפרט עורכי דין, מפני הטרדות שיטתיות ופגיעה בשמם הטוב ובשלוות חייהם. היא מדגישה את חשיבות שלוות החיים כזכות הראויה להגנה, ומבהירה כי גם כאשר פרסומים פוגעניים מתבצעים לכאורה במסגרת הליכים משפטיים, אין בכך כדי להצדיק הפצתם לצדדים שלישיים או שימוש בהם ככלי להטרדה. ההחלטה משקפת את המחויבות של מערכת המשפט להבטיח כי הליכים משפטיים לא יהפכו לפלטפורמה להשמצות והטרדות, ובכך מחזקת את עקרונות הצדק וההגינות.