ת"א 1528/00

תקציר

המחלוקת נסובה סביב שני זוגות, התובעים (ח.ח. קופלמן וח.ח. יהודה), חברי מושב עופר, ותביעותיהם לגבי גודל אדמותיהם החקלאיות (91 ו-92) במושב האמור. תחילה ביקשו התובעים צו מניעה קבוע שיורה למינהל מקרקעי ישראל לרשום אותם כחוכרים של קרקעות אלה, לרבות חלקה א', שגודלה אמור להיות כ-6 דונם. עם זאת, במהלך המשפט הסכימו התובעים כי הרישום ייעשה בהתאם להחלטות מועצת מקרקעי ישראל ונהלי המינהל. המחלוקת העיקרית נסובה, אם כן, סביב גודלה של חלקה א' באדמותיהם. הראיה העיקרית היא הסכם משנת 1983 בין קודמיהם של התובעים לבין בעל קרקע שכן, שלמה מזרחי, שעיזבונו (קרקע 18) גובל בשלהם. הסכם זה, לדברי שלמה מזרחי, קבע את גבולותיהן וגודלן של החלקות המדוברות. התובעים, לעומת זאת, טוענים כי הסכם זה היה זמני ונגע אך ורק להסכמתו של מזרחי להשתמש בחלק מעיזבונותיהם. על בית המשפט לקבוע את אופיו ותוקפו של הסכם זה, ואת השפעתו על הסכסוך הנוכחי. בית המשפט קובע כי ההסכם משנת 1983 אינו מהווה קביעה של גודל חלקה א' בעיזבון התובעים. במקום זאת, היה מדובר בהסכם על גבולות השימוש בין הצדדים, בכפוף להחלטות המושב על גודלן וגבולותיהן של חלקות אלה. מסקנה זו מתבססת על פרשנות ההסכם עצמו, שאינה מציינת את גודל השטח או סכסוך גבולות כלשהו, ואת הנסיבות הסובבות אותם, לרבות עמדת המושב עצמו כי הוא מעוניין להשלים את חלקה א' של התובעים כך שתגיע לגודל של כ-6 דונם. יתר על כן, עקרון השוויון, המקובל על המינהל, הסוכנות והמושב, קובע כי כל חברי המושב יקבלו גודל שווה עבור חלקה א', שהיא החלקה המכילה את מגורי החברים. לפיכך, זכאים התובעים, כמו כל שאר החברים, לחלקה א' בשטח של כ-6 דונם. הסעד המבוקש על ידי התובעים הינו פסק דין הצהרתי המזכה אותם בחכירה דורית של אדמותיהם, כאשר חלקה א' הינה בגודל של כ-6 דונם, בהתאם להחלטות מועצת מקרקעי ישראל ונהלי המינהל. שאלת מיקומה המדויק של חלקה מורחבת זו אינה מוכרעת בהליך זה. בית המשפט מורה לנתבעים (המינהל, הסוכנות, המושב ושלמה מזרחי) לשאת בהוצאות התובעים ובשכר טרחת עורכי הדין, המתחלקים ביניהם שווה בשווה. פסק הדין ניתן שלא בנוכחות הצדדים, ופרטיו יימסרו להם על ידי המזכירות.