בע"מ 28448-01-25

תקציר

ניתוח משפטי של פסק הדין של בית המשפט העליון בעניין רשות ערעור בהקשרים אזרחיים ודיני משפחה מבוא: המקרה שלפנינו עוסק בבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה בעניין הפקדת ערובה בעניין דיני משפחה. בית המשפט העליון, בראשות השופטת יעל וילנר, דוחה את הבקשה, תוך הדגשת העקרונות המסדירים את התערבות ערכאת הערעור בהחלטות הנוגעות להפקדת ערבויות ואת הקריטריונים למתן רשות ערעור, במיוחד בערכאות שלישיות. עקרונות משפטיים: 1. **אמות מידה למתן רשות ערעור בגלגולים שלישיים:** - בית המשפט חוזר ומדגיש כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (כלומר, הרמה הפרוצדורלית השלישית) ניתנת בדרך כלל רק בנסיבות חריגות. הדבר עולה בקנה אחד עם הפסיקה המקובלת, ובמיוחד ההלכה בעניין *חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור* (1982), המדגישה כי ערעורים שמורים לשאלות עקרוניות או למניעת עיוותים משמעותיים בדין. - עמדת בית המשפט שמה דגש על איפוק, שמירת ביקורת ערעור למקרים המציגים שאלות משפטיות רחבות החורגות מאינטרסים אישיים, ובכך שומרת על טוהר ההיררכיה השיפוטית ומונעת התערבות שיפוטית מיותרת בסכסוכים שגרתיים או ספציפיים. 2. **שיקול דעת בהחלטות על הפקדות ערבות:** - ההחלטה מדגישה כי שיקול הדעת השיפוטי המופעל בהזמנת או בסירוב להפקדת ערבויות הוא היבט מרכזי בסמכותו של בית המשפט קמא. על פי הקונצנזוס הדוקטרינרי והפסיקה (מצוטט: *LA 50504-10-24*; *LFA 7917/23*), בתי המשפט לערעורים נוטים להימנע מהתערבות אלא אם כן יש שימוש לרעה בשיקול הדעת או טעות משפטית יסודית. - בית המשפט מדגיש כי שיקול דעת זה הוא נורמטיבי, והתערבות מחייבת קיומן של נסיבות חריגות, שאינן קיימות במקרה זה. 3. **שיקולים מיוחדים בדיני משפחה וערעורים על צווי ביניים:** - בית המשפט מציין כי ערעורים על החלטות ביניים, במיוחד בנוגע לערבויות כספיות, חשופים עוד פחות להתערבות ערכאת הערעור, ומחזק את העובדה שערכאת הערעור בדרך כלל כפופה לשיקול דעתו של בית המשפט קמא בהליכי דיני משפחה (ראו: *ע"א 928/06*, ע"א 5203/19*). - ההקשר הפרוצדורלי, במיוחד בדיני משפחה, מחייב בחינה זהירה כדי למנוע ערעור יציבות של הליכים משפטיים מתמשכים ולחסוך במשאבים שיפוטיים לסוגיות משפטיות מהותיות. חידושים משפטיים: - בעוד שבית המשפט חוזר ומאשר עקרונות שנקבעו, הוא מחיל במפורש תקנות, כלומר תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי (2018) ותקנה 44 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (2020), לדחיית בקשת רשות ערעור בתיק דיני משפחה. יישום זה של תקנות פרוצדורליות מדגיש גישה שיטתית להגבלת ערעורים בעניינים פרוצדורליים, ומחזק את היעילות והיציבות השיפוטית. - נימוקי בית המשפט מאחדים את הנוהג של ריסון ערעורים בסכסוכים פרוצדורליים, ולמעשה קודיפיקציה של מגבלות על ערעורים בגלגול שני ושלישי, ובכך מקדמים כלכלה שיפוטית ועקביות. מסקנה: החלטה זו מחזקת את התקדים לפיו בתי המשפט לערעורים נוקטים זהירות רבה בבואם לדון בבקשות רשות ערעור בעניינים פרוצדורליים ושיקול דעת, במיוחד בהקשרים של דיני משפחה. הוא מדגיש את חשיבותם של עקרונות כמו ריסון שיפוטי, ההיקף המוגבל של ביקורת ערעור בהחלטות הנתונות לשיקול דעת, והדרישה ממקרים להעלות שאלות בעלות משמעות משפטית רחבה כדי להצדיק התערבות. העמדה הדוקטרינרית המומחשת בפסק דין זה משמשת לשמירה על היציבות השיפוטית ולהבטיח שבתי המשפט לערעורים לא יחרגו מתפקידם על ידי עיסוק בסכסוכים פרוצדורליים שגרתיים, אלא אם כן עומדים על כף המאזניים עקרונות משפטיים חריגים.