בש"פ 143/15

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את הערעור שהובא לפניו, שכן אין בו סתירות מהותיות שיש בהן כדי לשלול את היתכנות האשמה כפי שהוצגה על ידי בית המשפט המחוזי. השופטים מבהירים כי תפקידם בשלב זה אינו להתייחס למהימנות העדים או לסתירות בעדויות, אלא לבחון האם קיימות ראיות מספיקות לכאורה המצדיקות מעצר. דברי המתלונן בדבר איומיו של המערער 1 והימצאות רכבו בסמוך לביתו של המערער 1 מהווים בסיס מוצק, חרף הכחשתו של המערער 1, שכן הם נתמכים באמירות אחרות. כמו כן, הודעותיהם של פקיה והמתלוננים מספקות ראיות משכנעות נגד המערערים 2 ו-3, למרות ניסיונותיהם לצמצם את מעורבותם. טענות האליבי של המערערים 2 ו-3 אינן אמינות דיה כדי לגבור על הראיות הקיימות. באשר לבקשה לחלופת מעצר, קובע בית המשפט כי חומרת סעיפי האישום, לרבות גביית חובות אלימה ושימוש בנשק, מהווה סכנה משמעותית לציבור שלא ניתן להקל עליה בשום חלופה. יתר על כן, הסכם הסולחה האחרון בין הצדדים הלוחמים אינו גורם מכריע בהחלטה, ובדרך כלל יישקל בשלב גזר הדין. בנסיבות אלה, הערעור נדחה, וצו המעצר של בית המשפט המחוזי נותר על כנו.