עפ"ג 921-02-15

תקציר

הכרעת הדין מתייחסת לערעור על הרשעה בתקיפת בן זוג בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 379 ו-382(ב)(1) לחוק העונשין. המערער טען כי יש לוותר על ההרשעה, אך בית המשפט דחה את הערעור וקבע כי תקיפת בת זוגו היא עבירה חמורה המחייבת הרשעה כאמצעי הרתעה, וכדי להביע שאט נפש וגינוי. בית המשפט ציין כי יש למגר את תופעת האלימות במשפחה באמצעות עונשים הולמים, והדגיש כי התנהלותו של המערער הייתה מגונה במיוחד. השופט התייחס גם לטענות נוספות שהעלתה ההגנה, ובהן סתירות לכאורה בגרסאות המתלונן לאירועים, סתירות בין כתב האישום לבין תסקיר שירות המבחן, הזמן שחלף מאז ביצוע העבירה וההשפעה הפוטנציאלית של ההרשעה על הקריירה של המערער. בית המשפט מצא טענות אלה בלתי משכנעות והדגיש כי ההחלטה להרשיע או לא צריכה להתבסס על שיקולים שונים מאלה של מעסיק. השופט הגיע למסקנה כי גזר דינו וגזר דינו של בית משפט קמא היו מנומקים היטב ומקלים, ועל כן נדחה הערעור. פסק דין זה ניתן בנוכחות בא כוחו של המערער.