ע"א 6121/21

תקציר

הערעור נדחה לפי תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ח-2018, על יסוד תוכן הערעור בלבד, תוך שלילת הצורך בתגובת המשיבים. ההחלטה עומדת בעקרונות פסיקת שכר טרחת עורך דין לפי חוק תובענות ייצוגיות, תוך שימת דגש על שיקול דעת שיפוטי המבוסס על פרטי המקרה. בדרך כלל, בתי המשפט לערעורים נמנעים מלשנות את פסיקת בית המשפט קמא בנוגע לשכר טרחה, גם בתובענות ייצוגיות, אלא אם קיימת הצדקה ממשית. במקרה דנן, הן בית המשפט המחוזי והן ערכאת הערעור לא ראו עילה משכנעת להתערב, שכן החלטת שכר הטרחה הייתה מעוגנת היטב בשיקולים משפטיים רלוונטיים. בית המשפט המחוזי הכיר בהטבות שנצברו לחברי הקבוצה מהסדר הפשרה, במשך ההליכים בתיק ובמאמצי הגישור, מה שהוביל לפסיקת שכר טרחה משמעותית בסך 500,000 ₪. סכום זה משקף את התועלות החברתיות והציבוריות של ההליך הייצוגי, לצד המורכבות והסיכון הכרוכים בכך. ערכאת הערעור לא מצאה חוסר איזון בין ההטבות לקבוצה לבין שכר הטרחה, כפי שעלו מטענות המערערים. ההטבות של הקבוצה גדלו, וערך הפשרה הכולל של המשיבים נותר ללא שינוי. ההפחתה בשכר טרחת עורך הדין המומלץ הגדילה את התגמול של הקבוצה מבלי לפגוע בזכויות של אף צד, ובכך הגדילה את התועלת הציבורית הכוללת. אשר על כן, הערעור נדחה ללא צו להוצאות נוספות, דבר המאשר את נאותות שיקול דעתו של בית משפט קמא.