ב"ל 8093-10-23

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של ההחלטה, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, בהתבסס אך ורק על החומר שסופק: **הקדמה** החלטה זו של בית הדין האזורי לעבודה עוסקת בתביעתו של מר בר אנשל להכיר במחלת הסוכרת בה לקה כמחלת מקצוע, כפגיעה בעבודה על פי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק"). הנתבע, המוסד לביטוח לאומי, דחה את התביעה בטענה כי לא הוכח אירוע תאונתי או חריג בעבודה, וכי לא קיים קשר סיבתי בין מחלת הסוכרת לבין עבודתו. בית הדין, לאחר שמיעת עדויות ובחינת הראיות, הגיע למסקנה כי התובע הוכיח את קיומו של "אירוע מיוחד" בעבודתו, ואף "חריג", ובהתאם לכך, החליט על מינוי מומחה רפואי שיכריע בשאלת הקשר הסיבתי. **עקרונות משפטיים מרכזיים** 1. **הגדרת "תאונת עבודה" בחוק הביטוח הלאומי:** סעיף 79 לחוק מגדיר תאונת עבודה כ"תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו". סעיף 83 לחוק קובע חזקת סיבתיות לגבי תאונה שאירעה לעובד תוך כדי עבודה, אם לא הוכח ההיפך. 2. **הכרה במחלת הסוכרת כמחלת מקצוע (פגיעה בעבודה):** הפסיקה, כפי שצוטטה בפסקה 25 להחלטה (עב"ל 4662-03-13 כמאל ספדי נ' המוסד לביטוח לאומי), קובעת כי לצורך הכרה במחלת הסוכרת כפגיעה בעבודה, יש להוכיח בשלב ראשון מבחינה עובדתית כי התרחש "אירוע מיוחד בעבודה", אשר בסמיכות זמנים אליו פרצה המחלה. הדגש הוא על קיומו של אירוע "מיוחד" קונקרטי, מוגדר ככל הניתן, להבדיל ממתח מתמשך. 3. **סיווג "אירוע מיוחד":** הפסיקה (כפי שמפורט בפסקה 26) קובעת כי "אירוע מיוחד" מחייב שני תנאים מצטברים: * **אופי אובייקטיבי:** חריגה משגרת העבודה הרגילה. * **אופי סובייקטיבי:** השפעה נפשית אפשרית של האירוע על המבוטח הספציפי. ההערכה בשלב הראשוני (לפני מינוי מומחה רפואי) נעשית על דרך השקלול לכאורי של מידת הריחוק מהשגרה (על פי "ניסיון החיים") ועוצמת התגובה הסובייקטיבית של המבוטח. 4. **הצורך במינוי מומחה רפואי:** הדוקטרינה המשפטית, כפי שבאה לידי ביטוי בפסקה 27 (עב"ל (ארצי) 23260-06-16 אבי ברנע - המוסד לביטוח לאומי), מדגישה כי גם אם קיים ספק מסוים בדבר חריגות האירוע, **יש למנות מומחה יועץ רפואי**. זאת כדי שלא "תנעלנה דלתות בית הדין בפני המבוטח על הסף, בטרם יבחן המומחה את שאלת הקשר הסיבתי". הדבר רלוונטי במיוחד כאשר קיימת סמיכות זמנים בין האירוע לבין התוצאה הרפואית. **ניתוח העובדות והראיות בהתאם לעקרונות המשפטיים** 1. **האירוע הנטען:** התובע טוען כי ביום 4.11.2021, בעודו בחופשת סוף שבוע, קיבל הודעות "זועמות" ממפקדו הנוגעות לשחרור מספר רב של לוחמים לחופשה, מצב בו הוא לא היה מודע להיקפו המלא. התובע תאר לחץ קיצוני, חרדה לעתידו הצבאי, לתפקידו ולגורל פקודיו. האירוע הוביל לשיחה קשה עם מפקדו ביום 7.11.2021, בה הובהר לו כי יהיו לכך השלכות, ואף נלקחו ממנו סמכויות. 2. **הוכחת "אירוע מיוחד/חריג":** * **היבט אובייקטיבי (חריגה מהשגרה):** בית הדין השתכנע כי שחרור של כ-60% מהלוחמים (כ-18 מתוך 30) לחופשה ביום חמישי, יום בו מצופה נוכחות מלאה למד"ס לוחמים, מהווה חריגה משגרת העבודה. העד רועי שוורץ (מפקדו של התובע) אישר כי כמות הלוחמים שיצאו הייתה "חריגה בכל קנה מידה". כמו כן, העובדה שהתובע נדרש להגיע בדחיפות לבסיס ביום חופשתו, ובהמשך נלקחו ממנו סמכויות, מצביעה על חומרת האירוע וחריגותו. * **היבט סובייקטיבי (השפעה נפשית):** בית הדין מצא כי התובע חווה לחץ קיצוני, חרדה וחשש ממשי מפני השלכות אישיות ומקצועיות. עדותו של חברו, מר גיא קורנפלד, איששה את הלחץ והבלבול בו היה נתון התובע, וציינה כי התנהגותו הייתה לא אופיינית לו. אף עדותו של מפקדו, מר שוורץ, חיזקה את רצינות האירוע ואת השפעתו על מעמדו הצבאי של התובע, עד כדי אמירה כי הוא "מועמד להדחה" וכי "לא יכול לסמוך עליו שיפקד על לוחמים". * **קשר סיבתי ראשוני:** הראיות (הודעות, הקלטות, עדויות) תומכות באופן משמעותי בגרסת התובע באשר לאירוע עצמו, עוצמתו והשפעתו הנפשית המיידית עליו. 3. **סמיכות הזמנים והתסמינים:** * הנתבע טען כי התובע פנה לטיפול רפואי כחודשיים לאחר האירוע. * בית הדין מצא כי התובע החל לחוש תסמינים (צמא, יובש בפה, שתן מוגברים) כשבועיים לאחר האירוע, והתלונן עליהם בפני רופא היחידה ב-20.12.2021, עוד לפני האבחנה הסופית של סוכרת ב-27.12.2021. * התובע הסביר כי בתחילה לא ייחס חשיבות לתסמינים וקישר אותם לאימונים ולפעילות גופנית, אך בית הדין קיבל הסבר זה, וקבע כי עניין הקשר הסיבתי בין התסמינים והמחלה לאירוע הוא עניין למומחה רפואי. **חידושים משפטיים והדגשים בהחלטה** 1. **יישום ההבחנה בין "אירוע מיוחד" ל"אירוע חריג":** בעוד שההלכה המשפטית המרכזית נוגעת ל"אירוע מיוחד", בית הדין מצא כי בעניינו של התובע, האירוע עולה אף כדי "אירוע חריג" (פסקה 59, 60). זוהי הרחבה או העמקה של דרישת הפסיקה, תוך שימוש במונחים שהועלו בטיעוני הצדדים והפסיקה המצוטטת (עב"ל 61834-06-17 המוסד לביטוח לאומי - אורלי קופרט). 2. **הדגשת החובה למנות מומחה במקרה של ספק:** בית הדין שבה ומדגיש את העיקרון המנחה כי גם במצב של ספק בדבר חריגות האירוע או קיום קשר סיבתי, יש למנות מומחה רפואי (פסקה 27, 61). הדבר נועד למנוע סגירת דלת בפני מבוטח על הסף, ולאפשר בירור רפואי מעמיק. הדבר מהווה אימוץ של פרקטיקה שיפוטית המקדמת זכויות מבוטחים. 3. **הערכת אירוע "על פני הדברים":** ההחלטה מפרטת את האופן בו בית הדין מעריך את סיווג האירוע כ"מיוחד" או "חריג" בשלב הראשוני, תוך שקלול "ניסיון החיים" והתגובה הסובייקטיבית (פסקה 26). במקרה זה, בית הדין השתכנע כי גם על פי שקלול זה, האירוע עומד בדרישות. 4. **התמודדות עם טענת הנתבע לגבי חוסר קשר סיבתי מיידי:** בית הדין התייחס לטענת הנתבע כי התובע לא קישר בתחילה את תסמיני הסוכרת לאירוע. בית הדין קבע כי הסברי התובע מקובלים, וכי חוסר קישור מיידי אינו מוביל לדחיית התביעה, במיוחד כאשר הראיות תומכות בגרסתו, והקשר הסיבתי הוא סוגיה למומחה רפואי. **מסקנה** בית הדין האזורי לעבודה נתן משקל רב לעדות התובע ולראיות התומכות בגרסתו, ובפרט להבחנה בין שגרת העבודה לבין חריגות האירוע, ולהשפעה הנפשית המשמעותית שהייתה לו על התובע. ההחלטה מדגימה יישום קפדני של הפסיקה בנוגע להכרה במחלות כפגיעה בעבודה, תוך שימת דגש על החובה לברר את הקשר הסיבתי באמצעות מומחה רפואי כאשר ישנו ספק או כאשר הוכח אירוע מיוחד/חריג. בית הדין פעל על פי עקרון של "במקום ספק – יש להעדיף את בירור העובדות" (עקרון לפיו הופנה, בין היתר, בתיק עב"ל (ארצי ) 23260-06-16).