בג"צ 606/78

תקציר

העותרים, בעלי קרקעות ביהודה ושומרון, עתרו נגד תפיסת אדמותיהם על ידי המשיבים ומניעת גישתם אליהן. העותרים טענו כי פעולות המשיבים אינן מוצדקות על ידי צרכים צבאיים או ביטחוניים, ואינן חוקיות על פי המשפט הבינלאומי. המשיבים טענו כי פעולותיהם נחוצות לצרכים צבאיים דחופים, ולפיכך הן חוקיות על פי החוק הצבאי הקיים בשטח הכבוש. בנוסף, הם טענו כי בתי המשפט אינם צריכים להתערב בעניינים מדיניים, וכי הפעולות מוצדקות גם על פי המשפט הבינלאומי, במיוחד אמנת האג משנת 1907 ואמנת ז'נבה משנת 1949. בית המשפט קבע, כי לא שוכנע כי פעולות המשיבים היו בלתי חוקיות על פי המשפט העירוני או המשפט הבינלאומי המנהגי כפי שהוא מגולם באמנת האג. בית המשפט הסכים עם המשיבים כי מעשיהם היו מוצדקים מצרכים צבאיים וביטחוניים, וכי נוכחותן של התנחלויות ישראליות בשטח הכבוש תרמה תרומה משמעותית לביטחון האזור. זאת ועוד, קבע בית המשפט כי הוראות אמנת ג'נבה עליהן מסתמכים העותרים אינן חלק מהמשפט הבינלאומי המנהגי ולכן אינן ניתנות לאכיפה בבית המשפט. עוד הסכימו השופטים כי גם אם הפעולות היו נבחנות על פי המשפט הבינלאומי, הן לא היו נחשבות בלתי חוקיות, שכן המשיבים עמדו בהוראות הרלוונטיות של אמנת ג'נבה. בית המשפט הגיע למסקנה כי אין להתערב בשאלה הפוליטית של ההתנחלויות הישראליות בשטחים הכבושים ולכן דחה את העתירות.