פ"ה 1129-10-13

תקציר

התובעת, מורה המועסקת על ידי העירייה הנתבעת, טענה כי יש לראות בה עובדת קבועה וזכאית לפנסיה תקציבית. העירייה טענה כי התובעת הועסקה באופן זמני על פי חוזים מיוחדים, אשר לא העניקו לה את הזכויות הקבועות בחוקת העבודה. בית הדין קבע כי יש לראות בתובעת עובדת קבועה בעירייה משום שמעמדה התעסוקתי אינו זמני והחוזים לתקופה קצובה עליהם חתמה התובעת היו פוגעניים ובחוסר תום לב. עוד קבע בית הדין כי העירייה פעלה בניגוד לחוקת העבודה בכך שהמשיכה להעסיק את התובעת בחוזים לתקופה קצובה לאחר השנתיים הראשונות להעסקתה. כמו כן, נקבע כי לתובעת הסדר פנסיוני תקציבי. בית המשפט מצא כי העירייה הציגה בפני התובעת מצג לפיו היא זכאית לפנסיה תקציבית, והסתמכותה על מצגים אלה הייתה סבירה. עוד ציין בית הדין כי התנהלות העירייה כלפי עובדים אחרים במצבים דומים לאלה של התובעת חיזקה את הקביעה כי היא מבוטחת בפנסיה תקציבית. עוד קבע בית המשפט כי התובע צבר ותק מספיק כדי להיות זכאי לקצבה, ודחה את טענות ההתיישנות של העירייה. עם זאת, בית הדין הורה לתובעת להשיב את פיצויי הפיטורים שקיבלה עם סיום העסקתה, שכן כעת היא זכאית לפנסיה תקציבית. העירייה חויבה לשאת בהוצאות התובע ובשכר טרחת עורך דין.