דנ"א 3800/12

תקציר

במקרה זה, ליבת הסוגיה נסובה סביב השאלה האם המונח "בן זוג" בסעיף 1(2)(ו) לחוק בתי המשפט לענייני משפחה כולל "בן זוג לשעבר", ובכך משפיע על סמכות השיפוט בתביעות הנוגעות לאחיו של בן הזוג לשעבר. בתחילה, בית המשפט לענייני משפחה, תוך שימוש בפרשנות מרחיבה, כלל בני זוג לשעבר בתחומו, אך בית המשפט המחוזי אישר פרשנות זו בערעור. העניין הסלים לבית המשפט העליון, שם דעת רוב קבעה כי החוק, כפי שנכתב במפורש, אינו מרחיב את ההגדרה כך שתכלול גם בני זוג לשעבר. השופט זילברטל, בתמיכת השופט פוגלמן, פסק כך, תוך שימת דגש על פרשנות מילולית של לשון החוק, ואילו השופט רובינשטיין חלק על כך, ותמך בפרשנות המרחיבה יותר לשמירה על קשרי משפחה לאחר הגירושין. המבקש, שביקש דיון נוסף, טען כי ההחלטה משבשת את העקביות והיעילות המשפטית בכך שהיא עלולה לפצל את סמכות השיפוט בענייני משפחה קשורים בין בתי המשפט. עם זאת, בית המשפט העליון דחה את הבקשה להמשך ההליכים, ואישר את התאמת ההחלטה לכוונת המחוקק ולפרקטיקות הפרשניות המקובלות, והכיר בכך שפסק הדין אמנם עלול ליצור אתגרים לוגיסטיים, אך הוא אינו מצדיק פתיחה מחדש. בית המשפט הדגיש את חשיבות הסופיות בדיונים וציין כי פסק הדין מבהיר את גבולות השיפוט ומבטל אי ודאות קודמת. משכך, הבקשה לעיון חוזר נדחתה, וחויבה במבקש לשאת בהוצאות משפט.