ת"א 17138-05-19

תקציר

התובע, סוחר רכב המבוטח בפוליסת סחר עם חברת הביטוח הנתבעת, היה מעורב בתאונה והגיש תביעה על פי הפוליסה. חברת הביטוח הכחישה את הכיסוי, וטענה כי התובע מסר מידע כוזב והסתיר עובדות אודות התאונה, בפרט לגבי מטרת הנסיעה, זהות הנהג הנוסף המעורב ומכירת הרכב שניזוק. בית המשפט בחן את חומר הראיות ומצא כי חברת הביטוח לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה להוכיח תרמית מצד התובע. נקבע כי חקירת החברה לא הייתה מספקת והתבססה על הנחות והשערות, וגרסת התובע לאירועים, הנתמכת בעדות נוסע ובראיות בזמן אמת, הייתה אמינה יותר. בית המשפט קיבל את טענת התובעת כי הנסיעה הייתה למטרות עסקיות וקבע כי שלילת הכיסוי על ידי חברת הביטוח בעילה של נסיעה פרטית אינה מוצדקת. כמו כן, בית המשפט קבע כי התנהלות התובע לא היוותה אי שיתוף פעולה בחקירה או ניסיון להונות את חברת הביטוח. באשר לסוגיית הנזקים, קיבל בית המשפט את הערכת התובע לגבי נזקי הרכב, שכן חברת הביטוח לא סיפקה כל שמאות נגדית ולא ביקשה בדיקה של הרכב. הנתבע חויב לשלם לתובע סך של 89,100 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה. בקשתו של התובע לעניין עונשי מיוחד נדחתה בשל התשתית הראייתית הדלה והיעדר דרישות בדיקה בטרם שלילת הסיקור. לשני הצדדים הייתה זכות לערער על ההחלטה בבית המשפט המחוזי מרכז.