פש"ר 29896-12-17

תקציר

בית המשפט החליט כי על המשיבה להשיב מחצית מהכספים שקיבלה מהחייב. הכספים המדוברים נבעו ממכירת החברה של החייב והועברו לחשבון המשיב בקנדה. הכסף שימש לרכישת בית מגורים, הרשום על שם המשיב בלבד. על פי חוק יחסי ממון בין בני זוג, בעת הגירושין זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית משווי נכסיהם המשותפים. לפיכך, מוענקת למשיב בעלות על מחצית בית המגורים ומחצית הכספים ששימשו לרכישתו. עוד הגיע בית המשפט למסקנה כי מתן חלקו של החייב בכספים למשיב היה מענק פסול, כהגדרתו בסעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל. המשיב לא הצליח להפריך את הטענה כי החייב היה חדל פירעון בעת מתן ההענקה, והחריג הקבוע בסעיף 96(ג)(2) לפקודה – הנוגע למענקים לטובת קונה בתום לב או בעל שעבוד בתמורה יקרת ערך – אינו חל במקרה זה. המשיב היה מודע לקשייו הכלכליים של החייב והודה כי ידע על הצורך שלו להסתיר נכסים מנושים. יתר על כן, המשיב לא נתן כל תמורה. פסק הדין בקנדה, שקבע כי המשיב הוא הבעלים היחיד של הנכס, אינו משפיע על החלטת בית המשפט לפשיטת רגל בישראל. פסק הדין הקנדי לא הוגש כראיה ואינו חוסם את עילת התביעה הנוכחית. לבית המשפט לפשיטת רגל יש סמכות לבטל מענקים, גם במקרים בהם ניתן פסק דין בעניין חלוקת נכסי בני זוג. הנושים והנאמן במקרה הנוכחי לא היו צד להליך הקנדי, וההחלטה בו אינה מתייחסת לעילות לביטול ההענקה לפי הדין הישראלי. לפיכך, פסק הדין הסופי הוא כי יש להחזיר 232,488 דולר קנדי, השווים למחצית מהכספים שהעניק החייב למשיב, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית שנצברו ממועד התשלום בפועל. המשיב חויב לשלם את הוצאות הנאמן (10,000 ש"ח) והחייב (5,000 ש"ח).