בר"ע 26908-03-21

תקציר

מורה שהייתה פטורה מחבישת מסכה מטעמי בריאות, תבעה את משרד החינוך על אפליה על רקע מוגבלותה לאחר שנאסר עליה ללמד באופן אישי ללא מסכה, במהלך התפרצות הקורונה. בית הדין המחוזי דחה את בקשתה לסעד זמני, וקבע כי משרד החינוך מחויב לשים את האינטרס הציבורי בראש סדר העדיפויות ולהגן על התלמידים והצוות מפני סיכונים בריאותיים פוטנציאליים. בית המשפט טען כי המבקש לא הוכיח זכות ברורה ללמד ללא מסכה וכי הנזק שנגרם כתוצאה מחשיפת אחרים לנגיף עולה על הנזק שנגרם למבקש. לאחר מכן הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור, חזרה על טענותיה והדגישה את היעדר הסמכות והבסיס הראייתי להחלטת בית הדין האזורי. עם זאת, השופט דחה את הבקשה והדגיש כי החלטת בית הדין האזורי היא פסיקה מקדמית המבוססת על תשתית ראייתית מצומצמת. עוד ציינה השופטת כי מערכת החינוך תצא בקרוב לחופשה, ובכך תצמצם את הפגיעה במבקש. כמו כן, השופט הביע ביטחון כי בית המשפט המחוזי יזרז את ההליך העיקרי ויקבל החלטה בהקדם. בסופו של דבר, בקשת רשות הערעור נדחתה.