ת"א 16574-07-16

תקציר

בבית משפט השלום בירושלים, בפני השופטת אורנה סנדלר-איתן, ניתנה הכרעה בשתי תביעות מאוחדות שעניינן איסור לשון הרע, ת"א 16574-07-16 (מאיירס נ' ויסקופף ואח') ות"א 16690-07-16 (רויאר נ' ויסקופף ואח'). **רקע עובדתי:** התביעות הוגשו על ידי עו"ד מיכאל מאיירס (להלן: "מאיירס"), שותף בכיר במשרד עורכי דין ומייסד "מכון ירושלים לצדק" המגייס תרומות, ועל ידי ג'פרי צ'ארלס רויאר (להלן: "רויאר"), איש עסקים ופילנתרופ. הנתבעים הם ריצ'ארד דייויד ויסקופף (להלן: "ויסקופף") ותאגיד "Love For Israel Relief Fund Inc." (להלן: "הקרן"). קדמה לתביעות אלו תביעה כספית שהגישה הקרן נגד מאיירס ומכון ירושלים לצדק, אשר נדחתה. מוקד התביעות הנוכחיות הוא שתי הודעות דוא"ל ששלח ויסקופף ל-26 נמענים, ביניהם התובעים, בתאריכים 21.11.2015 ו-30.11.2015. להודעות צורפו הודעות לעיתונות בעברית ובאנגלית, כתב תביעה כספי שהוגש בעבר, ומכתב הממוען לאביו של מאיירס שכותרתו "תלונה נגד מכון ירושלים לצדק". ויסקופף ציין כי פנה לנמענים בהיותם נושאי משרה או בעלי תפקיד בארגונים הרלוונטיים, וכי בכוונתו להגיש תלונה נגד מאיירס ללשכת עורכי הדין. הנתבעים לא הכחישו את שליחת ההודעות ואת העובדה שהן מהוות "לשון הרע". **טענות הנתבעים והגנותיהם:** 1. **"משקל נגד" ותביעות סרק:** הנתבעים טענו כי התביעות הוגשו כ"משקל נגד" לתביעה הכספית שהגישה הקרן, במטרה להרתיע אותם מלפעול למימוש זכויותיה. 2. **העדר יריבות (ויסקופף):** ויסקופף טען כי פעל בתוקף תפקידו כמנהל הקרן ולקידום ענייניה, ולכן אין יריבות בינו לבין התובעים. 3. **"פרסום מותר" (סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע):** הנתבעים טענו שהפרסום נעשה במסגרת הליך שיפוטי, כיוון שהיה קשר לתביעה הכספית שהוגשה. 4. **הגנת תום הלב (סעיפים 15(3) ו-15(4) לחוק):** הנתבעים טענו כי הפרסום נעשה בתום לב לשם הגנה על עניין אישי כשר (סעיף 15(3)) וכהבעת דעה על התנהגות התובעים בקשר לעניין ציבורי (סעיף 15(4)). 5. **מסירת ידיעה לעיתונאי (סעיף 15(11) לחוק):** הנתבעים טענו כי נוסח ההודעה לעיתונות הועבר לעיתונאי לבחינת פרסומה, אך זה לא נעשה בסופו של דבר. 6. **פרסום אחד:** הנתבעים טענו כי שתי הודעות הדוא"ל, בעלות תוכן זהה, מהוות פרסום אחד, ואין לחייבם פעמיים. **דיון והכרעה:** * **יריבות אישית (פסקה 13):** בית המשפט דחה את טענת ויסקופף להעדר יריבות. נקבע כי מנהל תאגיד אינו חסין מתביעה בנזיקין בגין עוולה שביצע באופן אישי, גם אם פעל במסגרת תפקידו. * **הגנת מסירת ידיעה לעיתונאי (סעיף 15(11)) (פסקה 14):** בית המשפט דחה טענה זו. נקבע כי הפרסום לא היה רק "מסירת ידיעה" לעיתונאי, אלא נחשב לפרסום עצמו כאשר נשלח לנמענים בהודעות הדוא"ל, בהתאם להגדרת "פרסום" בחוק. * **"פרסום מותר" (סעיף 13(5)) (פסקאות 15-16):** בית המשפט דחה גם טענה זו. נקבע כי לא הוכח קשר ברור בין הטענות בפרסומים לבין הסכסוך המשפטי שקדם לו. הטענות בפרסומים היו רחבות ובוטות יותר מהטענות בתביעה הכספית, וכללו התייחסות לתובע השני, שלא נתבע בהליך הקודם. בנוסף, טענה זו לא נטענה בכתבי ההגנה. * **אמיתות הפרסום (סעיף 17):** הנתבעים טענו כי התוכן אמת, אך בית המשפט לא מצא בסיס לכך בעדות התובע מאיירס, אשר נראתה מהימנה. ראיות שהוצגו דווקא תמכו בגרסתו. * **הגנת תום הלב (סעיפים 15(3) ו-15(4)) (פסקה 18):** בית המשפט קבע כי הפרסומים חרגו מ"תחום הסביר" בהגנה על עניין אישי או ציבורי, בשל חומרתם, היקפם והרשימה הארוכה של הנמענים. לא הוכח קשר מספק ביחס לתובע השני. * **הוכחת לשון הרע (פסקאות 19-20):** בית המשפט קבע כי הפרסומים נועדו ליצור רושם שלילי על התובעים, העוסקים לכאורה בהונאות ובמעשים פליליים. הדבר גרם לפניות מהנמענים ולצורך של התובע מאיירס להגיב, ואף הנתבע מאיירס הודה כי הדבר יצר רושם שלילי חמור כנגד התובע השני. הנתבעים לא הצליחו לבסס את טענות ההגנה. * **הכפלת הפיצוי (סעיף 7א(ג) לחוק) (פסקה 7 לסיכומים):** התובעים העמידו את סכום התביעה הראשוני על 100,000 ₪ לנמען, אך בסיכומי הטענות העמידו את הסכום על 288,000 ₪ לכל תביעה, בהתבסס על סעיף 7א(ג) לחוק (פרסום בכוונה לפגוע), המאפשר להכפיל את הפיצוי בגין שני פרסומים. * **פרסום אחד (פסקה 21):** בית המשפט קיבל את טענת הנתבעים כי שתי הודעות הדוא"ל, בעלות תוכן זהה שנשלחו בפער זמן קצר, מהוות פרסום אחד. בהתאם לסעיף 7א(ד) לחוק, כל נפגע זכאי לפיצוי אחד. * **היקף הפיצוי (פסקאות 22-23):** בית המשפט קבע כי לא נגרם נזק ממוני, אך פרסום לשון הרע כשלעצמו גורם נזק. בהתחשב במעמד הנפגעים, עוצמת הפגיעה, אמינות הפרסום, היקף תפוצתו (מוגבלת), וחומרת ההאשמות, חייב בית המשפט את הנתבעים לשלם לכל אחד מהתובעים סך של 85,000 ₪, בתוספת הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪. הסכום המצטבר הוא 170,000 ₪ בגין הפיצויים ו-20,000 ₪ בגין הוצאות. **חידוש משפטי:** פסק הדין מחדד את ההבחנה בין "פרסום" לבין "מסירת ידיעה לעיתונאי" לצורך הגנת סעיף 15(11) לחוק איסור לשון הרע. הוא מבהיר כי שליחת הודעות דוא"ל מרובות, גם אם חלקן נועד לבחינת עיתונאי, מהווה פרסום נפרד לכל נמען. כמו כן, פסק הדין מדגיש את מבחן "הקשר הברור" בין פרסום הנטען כ"הליך שיפוטי" (סעיף 13(5)) לבין ההליך המשפטי הממשי, וקובע כי טענות רחבות ובלתי מבוססות, או הפונות לאדם שאינו צד להליך קודם, לא ייחשבו כחלק מהגנה זו. בנוסף, בית המשפט מאמץ פרשנות מרחיבה של סעיף 7א(ד) לחוק, המתיר לראות בשתי הודעות דוא"ל זהות שנשלחו בפער זמן קצר כפרסום אחד, וזאת לצורך קביעת פיצוי כולל.