ע"א 1429/98

תקציר

הערעור מתייחס לקביעת "מועד רכישתה" של חלקת מקרקעין לצורך חישוב מס שבח לאחר מכירתה על ידי המערערים. המערערים ביקשו לתקן את מועד הרכישה הנחשב לצורכי מס לשנת 1948, במקום למועד הקובע משנת 1962, דבר שיביא לשיעור מס נוח יותר. פסק הדין נשוא הערעור, שניתן על ידי ועדת ערר הפועלת לפי חוק מיסוי מקרקעין, דחה את בקשת המערערים, וגרם להם לערער לבית המשפט העליון. הנושא המרכזי היה פרשנותם ויישומם של הסעיפים הרלוונטיים בחוק מיסוי מקרקעין, המתווים כיצד נקבע מועד הרכישה. בית המשפט מצא כי מועד הרכישה מהווה נדבך מרכזי בחישוב מס שבח, והוראות שונות בחוק מתייחסות לתרחישים שונים לקביעת מועד זה. החוק מבחין בין זכויות שנרכשו לפני ואחרי תחילת החוק, כאשר הוראות שונות חלות על כל תרחיש. במקרה זה קבע בית המשפט כי ההוראות הרלוונטיות הצביעו על 28.10.1962 כמועד הרכישה, בין אם הזכויות נרכשו לפני כניסת החוק לתוקף ובין לאחריו. מועד זה נגזר מסדרת העסקאות שהביאו בסופו של דבר לרכישת הנכס על ידי המערערים. בית המשפט בחן את עקרון רציפות המס, שמטרתו למסות השבחה לאורך כל תקופת היווצרותו, אך הגיע למסקנה כי אין בו כדי להצדיק פרשנות שונה במקרה זה. העסקאות בין הבעלים המקוריים לבין המערערים, שהתרחשו לפני חקיקת החוק בשנת 1963, לא היו אירועים ממוסים לפי החקיקה הקודמת ולא היוו מצבים של דחיית מס. לפיכך, החליט בית המשפט כי אין להחזיר את מועד הרכישה למועד הרכישה של הבעלים המקוריים. זאת ועוד, מצא בית המשפט כי העסקאות שקדמו לרכישתם של המערערים היו כלכליות באופיין והיו כרוכות בתמורה, דבר המצדיק עוד יותר את קביעת מועד הרכישה בשנת 1962. בסופו של דבר נדחה הערעור, והמערערים חויבו בתשלום שכר טרחת עורך דין בסך 40,000 ₪. השופטים פרוקצ'יה ואור הסכימו עם פסק הדין שניתן על ידי השופט גרוניס.