ע"פ 614/85

תקציר

בית המשפט העליון דחה ערעור על החלטת שופט שלא לפסול את עצמו מתיק. המערער ביקש את פסק דינו של השופט על יסוד דחייתו בקשה להצגת ראיות נוספות, בטענה למשוא פנים של השופט. עם זאת, בית המשפט קבע כי החלטות על ראיות נתונות לביקורת ערעורית ואינן מצדיקות פסילת שופט. יתר על כן, טענותיו של המערער בדבר משוא פנים נמצאו חסרות שחר ומהימנות. הם הועלו בסוף המשפט ולא התאימו לדרישות הפרוצדורליות. בית המשפט הדגיש כי עניינים פרוצדורליים, כמו אלה שהועלו, צריכים להידון על ידי ערכאת הערעור ואינם מצביעים על עילת פסילה. סעיף 146 לחוק סדר הדין הפלילי מחייב להעלות לאלתר טענות למשוא פנים, והשתהותו של המערער במקרה זה פגעה באמינות טענותיו. בנוסף, גם טענותיו האחרות של המערער, לרבות מינוי תובע כמתרגם ואירוע של שיחה לכאורה שנשמעה מבעד לדלתו של השופט, נדחו אף הן כחסרות שחר ובעלות אופי פרוצדורלי. ככלל, הערעור נדחה, והחלטת השופט שלא לפסול את עצמו התקבלה.