ת"א 43166-03-16

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בתביעת פיצויים בעקבות הפקעת קרקע בחיפה. התביעה הוגשה במקור על ידי עזבונו של המנוח נסרי דאוד נעמה, אך בעקבות תיקונים הפכו יורשיו לתובעים. בינתיים, הנתבעים כוללים את מדינת ישראל ואת רשות מקרקעי ישראל. הקרקע המדוברת, חלקים מחלקות 20 ו-21 בגוש 10801, הופקעה על ידי רשות הפיתוח לפי פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור) 1943. התובעים תובעים פיצויים בגין ההפקעה, בטענה כי אביהם, ערב ההפקעה, היה הבעלים של חלק מהחלקות. כמו כן, הם תובעים דמי חכירה אבודים והוצאות נוספות הקשורות לרכישת קרקע חלופית. הנתבע, לעומת זאת, טוען כי יש לדחות את התביעה מחמת התיישנות, שהתובעים לא עמדו בה. עוד נטען, כי יש לדחות את התביעה בשל השיהוי של התובעים בהגשתה והנזק הראייתי שנגרם כתוצאה מכך, כמו גם היעדר צו קיום צוואה המוכיח את מעמדם ביחס לעילת התביעה. בנוסף, הנתבעת חולקת על הוכחת הבעלות של התובעים בחלקות, וטוענת כי לא הוכיחו די הצורך זהות בין המנוח לבין הבעלים הרשום של החלקות. השופט מסכים עם הנאשם בשני המקרים. ראשית, הם קובעים כי התביעה התיישנה על הסף, שכן היא הוגשה נגד מדינת ישראל לאחר תקופת המעבר המותרת בעקבות פסק דין רלוונטי של בית המשפט. עוד מדגישה השופטת כי התובעים לא הביאו ראיות מספיקות להוכחת בעלותם בחלקות המדוברות. לפיכך, השופט מחליט לדחות את התביעה על הסף, מבלי לדון כלל בתביעות הכספיות של התובעים. משכך, נדרשים התובעים לכסות את הוצאות הנתבעת, בסך 10,000 ₪, ביחד ולחוד.