בש"א 23286/06

תקציר

בית המשפט החליט כי ערעורה של לילית נגד המשביר לצרכן יידחה מאחר שלא הביאו ראיות לעסקת משלוח או למכירה עם סעיף שמירה ובעלות במסגרת הסכם חוזי. היעדר רישום הסכם כזה, יחד עם היעדר מסמך חתום על ידי המשביר לצרכן, מחלישים את טענתה של לילית. זכות השיבה המוזכרת בהסכם היא פרקטיקה מקובלת ואינה מעידה בהכרח על הסכמה לסעיף שמירה-בעלות. יתר על כן, דיילי המכירות של הספק הנמצאים בחנויות הקמעונאיות אינם מהווים מנגנון פיקוח, במיוחד כאשר תפקידם מוגבל לקידום מכירות. תנאי הזיכוי, הנפקת חשבוניות המס והאיחור של לילית בבקשת החזרת הסחורה מרמזים גם הם על עסקת מכר רגילה. לפיכך, בית המשפט מגיע למסקנה כי לא הייתה הסכמה לתמוך בטענתה של לילית, והערעור נדחה. בנוסף, לילית חויבה לשלם למפרק 10,000 ₪, כולל מע"מ, כשכר טרחת עורך דין.