עמ"ש 5420-10-21

תקציר

פסק דין זה עוסק בנישואין ארוכים - מעל 22 שנים - בהם התמקדה האישה בגידול המשפחה ובניהול משק הבית בעוד הגבר התקדם מקצועית ואקדמית. לאחר גירושיהם, ערערה האישה, שהייתה בעלת הכנסות נמוכות יותר וללא נכסים מלבד בית המשפחה, על פסק הדין בעניין חלוקת הנכסים, שלדעתה לא עמד בזכותה לחלוקה שוויונית מהותית של הנכסים שנרכשו במשותף. שופטי הערעור, תוך הכרה בכלל של אי התערבות בהחלטות בית המשפט הפרוצדורלי, הסכימו פה אחד כי פסק הדין של הערכאה הנמוכה יותר בעניין חלוקת הנכסים היה שגוי מבחינה משפטית ופגע בעקרונות יסוד של דיני משפחה. הם התערבו, תוך התמקדות בתחולת סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג. השופט ג'יוסי קבע כי גישתו של הערכאה הנמוכה יותר הביאה לתוצאה בלתי צודקת, תוך הדגשת תרומתה של האישה למשפחה וחוסר השוויון הכלכלי בין בני הזוג. הוא הציע תקופה ארוכה יותר לפיצוי פערי השתכרות - תשע שנים במקום ארבע שנים - והורה לגבר לשלם לאישה 240 אלף שקל מחלקו בתמורת מכירת ביתם המשותף. סכום זה, טען השופט ג'יוסי, יסייע להשגת שוויון משמעותי. השופטת סילמן, בהתנגדותה, סברה כי יש לדחות את הערעור, למעט החזרת מחצית הסכום שירשה האישה והפקידה בחשבון המשותף. לדברי השופטת סילמן, פסק הדין של הערכאה הנמוכה יותר בעניין פערי ההשתכרות היה מספיק, והארכת תקופת הפיצוי תפגע בוודאות המשפטית. בנוסף, השופטת סילמן הבדילה את המקרה ממקרים אחרים שקבעו תקופות פיצוי ארוכות יותר, וציינה את קרבתו של האיש לפרישה. השופט אטיאס הציג דרך ביניים. היא הסכימה עם השופט ג'יוסי כי על המשיב להשיב מחצית מכספי הירושה ומתנת האחות ששימשו לרכישת הבית. עם זאת, בניגוד לשופטת ג'יוסי, היא הציעה תקופת פיצוי של 5.5 שנים, ומצאה אותה מתאימה יותר בהתחשב בנסיבות. עוד ציין השופט אטיאס, כי יש להתחשב בחלקה של המערערת בכספי הפנסיה של המשיב בעת קביעת משך הפיצוי על פערי השתכרות. לסיכום, החלטת הרוב, בראשות השופט ג'יוסי, קיבלה חלקית את ערעורה של האישה, במטרה להשיג חלוקה שוויונית יותר של הנכסים, המכירה בתרומתה של האישה לנישואין ומקדמת שוויון מהותי בין בני הזוג.