עמ"ש 20091-05-13

תקציר

המקרה סובב סביב זוג נשוי שחתם על הסכם לחזור לחיות יחד לאחר שהאישה גילתה את הרומן של הבעל. האישה הסכימה לתת לבעל הזדמנות נוספת בתנאי שאם יבגוד שוב, הוא יאבד את חלקו בדירה שבבעלותם המשותפת, שתועבר לבתם. עם זאת, עד מהרה חידש הבעל את הקשר עם האישה השנייה, מה שהוביל את האישה להגיש תביעת גירושין. לב המחלוקת המשפטית היה האם ניתן לאכוף את תנאי ההסכם. בעוד שבית משפט קמא קיבל את גרסתה של האישה לאירועים ואת טיעוניה המשפטיים, ופסק לטובתה, הרי שערכאת הערעור סברה אחרת. השופט שנלר, בפסק דין מקיף, הגיע למסקנה כי הסכם המסגרת תקף ומחייב. לא מדובר בהסכם ממון כהגדרתו בחוק, וגם אם כן, הבעל היה מנוע מלטעון אחרת, שכן שני הצדדים פעלו על פיו ושינו את עמדותיהם על פיו. יתרה מכך, השופט קבע כי עסקת המתנה לבתם, אף שהיא דורשת את אישור בית המשפט, ניתנת למתן תוקף בדיעבד. השופט שנלר הציע כי הצדדים יחזרו לבית המשפט קמא כדי לבקש אישור למתנה, תוך הבטחת שמירה על האינטרסים של הבת. לחילופין, אם לא ניתן היה לתת תוקף למתנה, עדיין היה הבעל מחויב לוותר על חלקו בדירה לטובת האישה או ילדיהם. האישה חויבה בהוצאות משפט בסך 35,400 ₪, והבעל חויב לשאת בהוצאות הערעור. השופט ד"ר קובי ורדי והשופט חגי ברנר הסכימו עם פסק דינו של השופט שנלר.