ת"צ 16306-04-13

תקציר

הסוגיה המרכזית בתיק זה היא האם המשיב, האחראי לקביעת אגרות רישוי הרכב, גבה תשלום יתר ממחזיקי רכב פרטי ומסחרי בין השנים 2003 ל-2004. זאת, בשל הצמדה שגויה למדד שהתעלמה מהשינוי במדדים בתקופה זו, לרבות מדדים שליליים. המבקש הגיש תביעה ייצוגית בשם כל מחזיקי הרכב ששילמו אגרות אלה, בדרישה להשבת הסכומים שנגבו ביתר. המשיב טען כי פג תוקפן של עילות התביעה, וכי שכר הטרחה נקבע נכון על פי התקנות. לאחר דיון קדם משפט הגיעו הצדדים לפשרה. על פי ההסדר, המשיבה תפחית את אגרות הרישוי לרכב בסכום כולל של כ-40 מיליון שקל בתוך שנה מאפריל 2016. סכום זה כולל פיצוי על העבר (15 מיליון שקל) ודחיית הפחתת האגרה מ-2015 ל-2016 (25 מיליון שקל). הפחתה זו תיושם על ידי הפחתת כל אגרות הרישוי באותו אחוז, ותחול על כל מי ששילם אגרת רישוי רכב מאפריל 2011 ועד להחלטת בית המשפט בהסדר הפשרה. הסדר הפשרה מתווה גם את לוח האגרות לשנת 2017 ואילך. הבודק שמונה על ידי בית המשפט ניתח את הסדר הפשרה ומצא אותו סביר, ובית המשפט אישר אותו לאחר שקבע כי הוא ראוי, הוגן ומשרת את האינטרסים של חברי הקבוצה. פסק הדין מאשר את הסדר הפשרה ומעניק לו תוקף של צו בית משפט, תוך פירוט הצעדים הבאים עבור הצדדים, לרבות פרסום הודעה שנייה והגשת טיעונים לעניין שכר טרחה ושכר טרחה.