עמ"נ 14384-09-20

תקציר

בית המשפט החליט שלא להעניק סעד זמני למבקש, העומד בפני גירוש מישראל. כדי לקבל סעד זמני, על המבקש להוכיח הן סיכויי הצלחה גבוהים בערעור והן כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו – כלומר, ייגרם לו נזק בלתי הפיך ללא הסעד. בית המשפט בחן לגופו של עניין את המבקש, אך מצא כי סיכויי ההצלחה בערעור קלושים. המבקש, המבקש מקלט מדיני בשל חשש לחייו, לא הציג ראיות משכנעות התומכות בטענותיו. יתר על כן, בהצהרותיהם שלהם היו סתירות, ופעילותו הפוליטית של המבקש, שלטענתם מהווה סכנה לחייו, אינה נתפסת כמקור הסכנה העיקרי. עוד קבע בית המשפט כי הסיבות להישארות המבקש בישראל היו כלכליות בעיקרן, וכי ניתן למנוע כל איום על ידי מעבר דירה בתוך המדינה. מאחר שהמבקש כבר קיבל את יומו בבית המשפט ומאזן הנוחות אינו נוטה לטובתו, הדרישות לסעד זמני אינן מתקיימות. לפיכך, צו השעה מוסר, ועל המבקש לעזוב את ישראל עד למועד שנקבע. אם הם נתקלים בקשיים בהסדרת הנסיעה, הם יכולים לפנות לרשות הרלוונטית לקבלת סיוע. כמו כן, על המבקש להודיע לבית המשפט אם ברצונו להמשיך בערעור מארץ מוצאו. אם יבחרו לעשות כן, יבקש בית המשפט את תגובת רשות האוכלוסין לגופו של הערעור. החלטה זו התקבלה שלא בנוכחות הצדדים ויש למסרה להם.