בד"א 39/22

תקציר

עורך דין ישראלי, יוסי נקר, הורשע במספר עבירות משמעת על ידי בית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין במחוז צפון. האישומים נגדו כללו הטעיה, פגיעה בכבודו של מקצוע עריכת הדין והתנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין. אישומים אלה נובעים ממעשיו של נקר בייצוג הוריו של ילד השוהה במוסד טיפולי. נקר עתר לבית המשפט לנוער בבקשה לשחרר את הנער מהמוסד כשיגיע לגיל 18, בטענה שהמוסד מסרב לשחררו ללא צו. עם זאת, המוסד הכחיש סירוב זה וסיפק עדות מהימנה לבית המשפט. בנוסף, נקר הורשע בכך שלא השיב לפניות לשכת עורכי הדין בנוגע לתלונה שהוגשה נגדו, השתמש בשפה לא מנומסת ולא ראויה כלפי המתלוננת והתעלם מבקשותיהם להתייחסות. בית הדין המשמעתי הרשיע את נקר בעבירות אלה וגזר עליו, בין היתר, 10 חודשי השעיה בפועל ו-12 חודשי מאסר על תנאי. נקר ערער על פסק הדין ועל גזר הדין, וטען כי בית המשפט התעלם מהעובדות ונעדר תשתית עובדתית להחלטתו. עוד טען כי גזר הדין אינו מידתי. עם זאת, ערכאת הערעור קיבלה חלקית את הערעור, וזיכתה את נקר מאשמת המרמה ומעבירות ה"סל" הנלוות. בית המשפט מצא ספק סביר באשר לידיעתו של נקר על כוונת המוסד, יסוד הכרחי לאישום המרמה. באשר ליתר סעיפי האישום, בית המשפט לערעורים אישר את ההרשעות, וקבע כי נקר אכן לא השיב לפניות לשכת עורכי הדין והשתמש בשפה בלתי הולמת. עם זאת, בית המשפט הפחית את עונשו של נקר, בהתחשב בעיתוי ביצוע העבירות. מאחר שהעבירות בוצעו לפני מאסר על תנאי קודם, קבע בית המשפט כי אין צורך בהשעיה נוספת ובמקום זאת הטיל עליה 55 ימי השעיה בפועל, שנקר כבר ריצה, ו-6 חודשי מאסר על תנאי. בית המשפט גם ביטל את צו הפיצויים אך הותיר על כנו את הקנס.