ת"א 733/98

תקציר

התיק סובב סביב תאונת דרכים שהתרחשה בשנת 1991, בה נהרג בן דודו של התובע. התובע תבע פיצויים נפשיים ותבע פיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 למרות שלא היה קרוב משפחה של המנוח, ונכותו הנפשית נקבעה על ידי המוסד לביטוח לאומי בשיעור של 30% בלבד מאחר והתאונה נקבעה כ"תאונת עבודה". שאלת המפתח הייתה האם ניתן להרחיב את פסק דין אלסוחא, המאפשר ל"קרובי משפחה נעדרים" מסוימים שלא נכחו בתאונה לתבוע פיצויים, גם אם אינו קרוב משפחה מדרגה ראשונה. השופט קבע כי אמנם קיימת אפשרות עקרונית להרחבה כזו, אך המקרה הנוכחי אינו מצדיק אותה. השופטת בחנה את נסיבות התאונה ומצאה כי גרסת התובע לאירועים אינה עקבית וסותרת, ולא הוכיחה קשר משפחתי קרוב או קשר אינטימי עם המנוח שיכול להצדיק פיצוי. בנוסף, השופט התייחס למידת הפגיעה, ומצא ספקות לגבי נכונות שיעור הנכות שנקבע. השופט התייחס גם להרחבת פסק הדין בעניין אלסוהא והדגיש כי יש לבחון כל מקרה באופן קונקרטי. בסופו של דבר, השופט הורה על מחיקת התביעה וקבע כי על התובע לשאת בהוצאות המשפט של הנתבעים.