ע"א 4609/12

תקציר

הערעור הוא בשאלה האם יש לאפשר ליצרן לקבל החזר של מס הקנייה ששולם על טובין שהקונה לא שילם עבורם והפך לחוב רע. החוק קובע כי טובין שעליהם שולם המס ניתנים להחזר אם לא נמכרו. בית המשפט המחוזי פירש זאת ככולל טובין שלא התקבל עבורם תשלום, אך שופטי בית המשפט העליון חיות, רובינשטיין וסולברג חולקים על כך. לטענתם, המשמעות הלשונית של החוק מצביעה על כך שהטובין נמכרו, ולכן לא ניתן להחזיר את המס. גם אם לשון החוק תמכה בפרשנותו של בית המשפט המחוזי, סבורים השופטים כי תכליתו של חוק מס קניה – לפצות את המדינה על נזקים שנגרמו כתוצאה מצריכת טובין חייבים במס – אינה מאפשרת החזר מס במקרים של חובות אבודים. מס הקנייה נועד להבטיח שהיצרנים יפנימו את ההשפעות השליליות של מוצריהם ויפצו את המדינה על השפעות אלה, ותכלית זו מתממשת בעת צריכת הסחורה, ללא קשר לשאלה אם היצרן קיבל תשלום. פסק דינו של בית המשפט המחוזי נדחה, אפוא, והערעורים על שומות המס שהוצאו למשיב נדחים. כן נדרש המשיב לשלם למערערת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.