ע"א 39186-01-10

תקציר

עמדת המשיב היא כי יש לדחות את הערעור משום שמדובר בניסיון לערער על פסק הבורר, דבר שאינו ראוי. המשיב התייצב לדיון בבקשתו לסילוק על הסף והגיש תצהיר, ואילו המערער לא הופיע ולא הגיש תצהירים. המשיב טוען, כי מאחר שהמערער לא חקר אותו על תוכן תצהירו, יש לראות בו מוסכם. ההלוואה מבנק הפועלים, לטענת המשיב, אינה עילת תביעה חדשה אלא המשך להלוואה הקודמת מבנק הפועלים, ומאחר שפסק הבורר קבע את גובה הביטחונות הנדרש להלוואת הלמ"ס, הוא חל גם על הלוואת בנק הפועלים. המשיב סבור כי פסק הבורר, שהיה ממצה גם בדיונו בסכום הבטוחות, מהווה שיקול דעת ועל כן יש לדחות את הערעור. מנגד, טוענת המערערת כי פסק הבורר התייחס רק למערכת היחסים החוזית בין הצדדים בעניין מכירת וין דור ולא התייחס לביטחונות הנדרשים להלוואה שנטל מועד מבנק הפועלים. לטענת המערערת, מדובר בהלוואה חדשה, שאינה קשורה למשכנתא הקודמת, ומאחר שהמערער והמשיב הם בעלים משותפים של מועד, על המשיב להעמיד מחצית מהביטחונות הנדרשים. עיון בפסק הבורר מעלה כי הוא עסק בכל היבטי מתן הבטוחה, לרבות הבעלות המשותפת במועד, ולא הוגבל למערכת היחסים החוזית בין הצדדים. בפסק הדין נקבע כי על המשיב להעמיד ערבות של עד 625,000 ₪ בתוך 30 יום, החלטה שהמשיב נענה לה. בית המשפט מסכים עם פרשנותו של המשיב לפסק הבוררות ומוצא כי פסק הבורר מהווה שיקול דעת לעניין שאלת הבטוחות. ההלוואה מבנק הפועלים נחשבת כהמשך להלוואה הקודמת ואינה משנה את העובדה שהבורר כבר פסק בעניין. לפיכך, הערעור, המעלה טענות שכבר הועלו ונדחו בבוררות, נדחה. כן מורה בית המשפט למערערת לשלם למשיב את שכר טרחתו והוצאותיו המוערכות בכ-30,000 ₪, והערבות הבנקאית שהופקדה על ידי המערערת תשמש לכיסוי הוצאות אלה.