מ"ת 29505-07-16

תקציר

הכרעת הדין דנה במעצרו של הנאשם עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. השופט מפרט את שלושת התנאים הנדרשים למעצרו של הנאשם, ובהם קיומן של ראיות לכאורה המוכיחות אשמה, עילות מעצר והיעדר חלופת מעצר הולמת. אין חולק כי קיימות די ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של הנאשם. בהמשך לעילת המעצר, מציינת השופטת כי מעשיו של הנאשם יוצרים חשש לסכנה הנשקפת ממנו ונכללים בקטגוריה של עבירות המבוצעות באלימות קשה. התביעה מעלה גם חשש לשיבוש הליכי משפט ולאפשרות שהנאשם יימלט. לאחר עיון בתיק החקירה, השופט מסכים כי קיים חשש סביר ששחרורו של הנאשם עלול לגרום לשיבוש הליכי משפט או לבריחה. לאחר מכן בוחן השופט את עוצמת עילות המעצר על סמך חומר הראיות, הכוללות את היעלמותו של הנאשם מזירת הפשע ואי התייצבותו לחקירה עד למספר שבועות לאחר מכן. הראיות מצביעות גם על ניסיונו של הנאשם להשפיע על עדים. השופט מדגיש כי עילות המעצר נתמכות בראיות מוצקות ומהוות סיכון גבוה לשלום הציבור, במיוחד לאור העובדה שהנשק ששימש לירי לא נמצא. לאחר מכן, השופט בוחן את האפשרות של חלופת מעצר, אותה יש לבחון גם אם קיימת עילת מעצר. השופט עומד על חשיבות הבחינה האם חלופה יכולה להפחית באופן משמעותי את המסוכנות הנשקפת מהנאשם. עם זאת, בשל חומרת העבירות והסיכון הגבוה הכרוך בהן, השופט מגיע למסקנה כי חלופת מעצר אינה מתאימה במקרה זה. השופט לוקח בחשבון גם את עברו הפלילי של הנאשם ואת תסקיר שירות המבחן, המעריך את מסוכנותו של הנאשם כבינונית-גבוהה. מאחר שהנאשם אינו משתף פעולה ומוסר את הפרטים הנדרשים, השופט קובע כי אין בו אמון רב וכי החלופות המוצעות אינן יכולות למתן את הסיכונים ביעילות. לפיכך, השופט פוסק לטובת בקשת המדינה ומורה על מעצרו של הנאשם עד תום ההליכים המשפטיים. חזקת החפות וזכותו של הנאשם לנהל את הגנתו המשפטית מוכרות על ידי השופט, אשר מדגיש כי החלטת המעצר מבוססת על הסכנות המוחשיות והצורך להבטיח את שלום הציבור.