ע"א 3721/04

תקציר

בית המשפט מצא כי המערערת אכן פרסמה לשון הרע, כהגדרתה בחוק, ואינו חולק על כך. עם זאת, בית המשפט קיבל את טענת המערער כי פעל בתום לב, וחלה עליו חובה חברתית או מוסרית לפרסם את לשון הרע, כאמור בסעיף 15(2) לחוק, בשל מעורבותו הציבורית ועניינו למנוע עבירות על חוקי התכנון והבניה. עוד קבע בית המשפט כי הפרסום הופנה לרשויות הרלוונטיות בלבד. זאת ועוד, הפרסום נמצא סביר בהיקפו, ועל כן קמה לו חזקת תום לב לפי סעיף 16(א) לחוק. עם זאת, החזקה נדחתה מאחר ונמצא כי הפרסום חורג מגבולות הסביר, שכן המערער יכול היה להשיג את מטרתו מבלי להשתמש בשפה פוגענית. למרות שהמערערת טענה כי המשיב התכוון להטעות את הוועדה, מצא בית המשפט כי המערערת לא הביאה ראיות לטענה זו. לפיכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי המשיב אינו מוגן בהגנת אמת הפרסום לפי סעיף 14, והוא אשם בלשון הרע על המערער. עם זאת, החליט בית המשפט כי יש להפחית את הפיצוי שנפסק למערער מהסכום שקבע בית משפט קמא ל-5,000 ₪, בהתחשב בתום ליבו של המערער ובמטרה הציבורית של פרסומו.