ה"פ 1272/07

תקציר

המבקש ביקש לחייב את המשיבים להעמיד ערבות כספית לבית המשפט לכיסוי הוצאותיו המשפטיות של המבקש, עד לתוצאות תביעה משפטית נפרדת. המבקש טען, כי ללא צו כזה, היו המשיבים מבריחים את נכסיהם, דבר שאינו מאפשר למבקש לגבות כספים כלשהם המגיעים להם אם תביעתם תצליח. מנגד, טענו המשיבים כי אין בסיס לחששותיו של המבקש וכי סיכויי הצלחתו בהליך המשפטי העיקרי גבוהים. בית המשפט בחן את הבקשה לפי תקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, המסמיכה את בית המשפט להורות לתובע להמציא ערבות להוצאות הנתבע בנסיבות מסוימות. השופטת ציינה כי יש להחיל את התקנה באופן מושכל, תוך איזון בין זכות הגישה לערכאות לבין הצורך להבטיח כי הוצאות הנתבע יכוסו כאשר נראה כי סיכויי הצלחת התביעה קלושים. במקרה דנן הגיעה השופטת למסקנה כי סיכויי המשיבים להצליח בתביעתם העיקרית קלושים, נוכח העילות המצומצמות לביטול פסק בוררות, והעובדה שפסק בוררות כבר נבחן ואושר על ידי ערכאת ערעור במסגרת הליך הבוררות. זאת ועוד, טענות המשיבים נגד פסק הבורר נמצאו חלשות, ומחאתם לא הועלתה בהזדמנות הראשונה. בהתייחסו לסוגיית כושר הפירעון של המשיבים, ציין בית המשפט כי למשיבים נכסים נזילים מעטים, וכי התנהגותם בעבר הצביעה על כוונה להימנע מתשלום המגיע למבקש את המגיע לו. לפיכך, הבקשה לערבות נדחתה, שכן בית המשפט לא שוכנע כי בידי המשיבים האמצעים הכספיים לכסות את הוצאותיו של המבקש אם תביעתם תיכשל. כל צד נצטווה לשאת בהוצאותיו.