סע"ש 22269-02-21

תקציר

התובעת, עובדת לשעבר, תבעה את מעסיקה בגין פיטורים שלא כדין ושכר שלא שולם. לטענתה, היא פוטרה לאחר ששלחה מכתב דרישה למעסיקה בטענה לשכר שלא שולם. מנגד, טענה המעסיקה הנתבעת כי התובעת ניצלה את האמון שניתן לה בכך שזייפה סגירת הסכמים לקבלת בונוסים שלא כדין. עוד טען המעסיק כי התובעת התפטרה וכי ניסתה לגנוב פרטי לקוחות. בית המשפט פסק לטובת התובעת וקבע כי היא פוטרה. השופטת פסקה גם במספר סוגיות נוספות הקשורות לתביעות התובעת לפיצויי פיטורים, פיצוי בגין היעדר הודעה מוקדמת, פיטורים שלא כדין ותביעות שונות הקשורות לשכר. ראשית, השופטת קבעה כי התובעת זכאית לפיצויי פיטורים, ומכיוון שפוטרה ללא הודעה מוקדמת, נפסק לה גם פיצוי בגין כך. שנית, באשר לשכר הקובע לפיצויי פיטורים, קבעה השופטת כי תשלומי הבונוס שקיבלה התובעת לא היו חלק משכרה הקובע, ולכן פיצויי הפיטורים והפיצויים בגין היעדר הודעה מוקדמת חושבו על בסיס שכר הבסיס שלה. הנתבעת חויבה לשלם את יתרת הסכום בגין פיצויי הפיטורים לאחר ניכוי הסכום שכבר שילמו, בצירוף פיצויי הלנה. שלישית, השופט קבע כי התובעת זכאית לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין משום שלא נערך לה שימוע טרם פיטורים. כמו כן הורתה השופטת לנתבעת לשלם את יתרת שכרה של התובעת, שהסתכמה בשווי נטו של 28,941 ₪, בצירוף פיצוי הלנה בגין הלנת שכר. בנוסף, פסקה השופטת לתובע 2,000 ₪ בגין אי המצאת תלושי שכר כנדרש בחוק, ו-2,000 ₪ בגין הוצאות נסיעה. לבסוף, דחתה השופטת את תביעת הנתבע לניכוי של 20,000 ₪ מהבונוסים ששולמו לתובע, מחוסר ראיות מספיקות. הנתבע חויב לשלם לתובע את הסכומים הנקובים, לרבות הפרשי ריבית והצמדה, וכן את הוצאותיו המשפטיות של התובע בתוך 30 יום. לשני הצדדים נמסר כי ניתן לערער על פסק הדין בבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום.