עת"מ 31978-01-21

תקציר

העותרים טענו כי יש להגביל את הבדיקה הראשונית של בקשות למעמד בישראל מטעמים הומניטריים לנימוקים שהוצגו בבקשה. המשיב, לעומת זאת, טען כי הבוחנים יכולים לשקול את מכלול נסיבות המקרה. השופטת הסכימה עם המשיב והדגישה כי הבוחנים הם שומרי סף הבוחנים באופן ראשוני את הבקשות וממליצים אם יש להמשיך ולבחון אותן בוועדה הבין-משרדית. שומרי סף אלה מחויבים לשקול את כל הנסיבות כדי להעריך את סיכויי ההצלחה ולמנוע מיישומים חסרי תוחלת להציף את המערכת. עוד קבע השופט כי השיקול של הסתננות בעבר לישראל - מעשה בלתי חוקי - מותר כחלק ממכלול הנסיבות, אך הוא אינו שיקול מכריע או בלעדי. משקלו צריך להיקבע בכל מקרה לגופו, תוך התחשבות בכל הגורמים הרלוונטיים ושמירה על איזון ראוי. הנוסח הנוכחי של "סעיף ההסתננות" בנוהל נמצא בעייתי, שכן הוא עלול ליצור את הרושם כי הסתננות לבדה היא עילה לדחייה. עם זאת, השופט קיבל את הצעת המשיב לתקן את הסעיף כך שיבהיר כי הסתננות היא נסיבה אחת מני רבות, ויש להתחשב בה יחד עם מכלול הנסיבות. זאת ועוד, השופטת ציינה כי טענת המשיב לאזכור מפורש של הסתננות בהליך - בהשוואה לצורות אחרות של כניסה בלתי חוקית - היא שכיחותה. למרות שהשופט הכיר בכך שניתן היה לקבל החלטות שונות, הן לא הצדיקו התערבות שיפוטית. גם החששות שהעלו העותרים בדבר אפקט ההרתעה הפוטנציאלי וההטיה לדחייה נמצאו כבלתי בשלים להכרעה, ויש לבחון אותם לאחר יישום הסעיף המתוקן. לפיכך, נדחתה העתירה לביטול סעיף ההסתננות, בתנאי שהסעיף יתוקן בתוך 60 יום, ושני הצדדים יישאו בהוצאותיהם המשפטיות.