דב"ע תשן/108 - 3

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על פסק דין של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו בנוגע לתביעה שהגישו 21 עובדי קרקע המועסקים על ידי אל על נגד החברה וההסתדרות. הדיילים טענו לאפליה במסלולי הקידום הנפרדים של אל על לעובדים בארץ ובחו"ל. הם דרשו סעדים הצהרתיים או פיצויים בגין נזקים. לפני התביעה, שתי דיילות הגישו תביעה דומה, שאוחדה עם תביעה זו. ההסתדרות הצהירה כי אין לה עמדה בנושא. בינתיים, 22 שוטרי תנועה גברים באל על הגישו בקשה להצטרף לתביעה כנתבעים, אך נדחו על ידי רשם בית המשפט האזורי ולאחר מכן על ידי בית המשפט עצמו. הקצינים ערערו לבית הדין הארצי לעבודה בטענה כי הם עלולים להיפגע אם טענות הדיילים יתקבלו. בית הדין לעבודה פסק לטובת קציני התנועה, קיבל את ערעורם והורה על שילובם כנתבעים. בית המשפט פירש את התקנות הפרוצדורליות בהתאם לתקנות הכלליות, במיוחד נוכח החריגה מהשגרה וציבור העובדים הגדול המעורב. חוק שוויון הזדמנויות בעבודה מחייב את בתי המשפט לשקול את פוטנציאל הפגיעה בעובדים בבואם להחליט על צווי מניעה, ולכן יש להתחשב באינטרס של שוטרי התנועה שעלולים להיפגע. הכללתם לא תעכב את הדיון יתר על המידה ועשויה למנוע התדיינות משפטית עתידית. המחלוקת העיקרית הייתה קרובה יותר למשפט המנהלי הציבורי מאשר למשפט האזרחי, ועקרונות המשפט המינהלי חלו. כל צד יישא בעלויות שלו.