ע"א 3719/01

תקציר

הערעור עוסק בעובד שנפגע בעבודה, כאשר בית המשפט המחוזי מצא תחילה את המעסיק רשלן, אך ייחס לעובד 20% אשם תורם והפחית את הפיצוי שלו מ-700,655 שקל ל-560,524 שקל. לאחר ניכוי קצבאות מהמוסד לביטוח לאומי נפסקו לו 155,174 ש"ח בתוספת הוצאות ואגרות. העובד ערער, תוך שהוא חולק על האשם התורם ועל חישוב הנזק. בית הדין לערעורים לא מצא סיבה לאשם תורם, שכן המעסיק לא התקין אמצעי בטיחות נאותים, ובפרט לא וידא שהמכונה מגודרת כראוי והעין האלקטרואופטית מתפקדת. בנוסף, העובד, בהדרכה והדרכה מוגבלות, הפעיל את המכונה תחת לחץ כדי למנוע עיכובים. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי בית המשפט המחוזי העריך בחסר את כושר ההשתכרות העתידי של העובד, שחושב תחילה על בסיס כושר השתכרות של 2,940 ₪ לחודש, נמוך מזה שהשתכר טרם התאונה (4,045 ₪). התאמת אובדן כושר ההשתכרות העתידי למספר זה בפועל הביאה לתוספת של 140,000 ש"ח, מה שהעלה את סך הפיצוי ל-435,705 ₪. כמו כן, התייחס בית המשפט לשכר טרחת עורך דין, שנקבע בתחילה על 13% והגדיל אותו ל-20%, בדומה לתביעות נזיקין בגין נזקי גוף. לפיכך התקבל הערעור בעניין זה, והמשיב חויב בהוצאות נוספות ובשכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ בתוספת מע"מ. השופטת ד' דורנר והשופט א' א' לוי הסכימו עם פסק דינו של השופט ט' אור.