דב"ע נז/98 - 0

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור על פסק דין קודם של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב. המערער ביקש שפגיעה בגב שנגרמה לו באפריל 1994 תוכר כתאונת עבודה לפי חוק הביטוח הלאומי. עם זאת, בית המשפט המחוזי פסק נגד המערער, לא מצא ראיות לקיומו של "אירוע תאונתי" וקבע כי הפגיעה אירעה במהלך עבודתו הרגילה של המערער. המערער טען כי הפגיעה בגב נגרמה בשל אופיו הפיזי התובעני של תפקידו, אך בא כוח המשיב טען כי אין ראיות לאירוע תאונה וכי החלטת בית הדין האזורי צריכה לעמוד. במתן פסק הדין הסכימה השופטת ורדה וירט-ליבנה עם עמדת המשיב. לדבריה, כדי לסווג פגיעה כתאונת עבודה, יש להוכיח תחילה אירוע תאונתי בעבודה הקושר בין הפגיעה לעבודה. השופט בחן את חומר הראיות ומצא כי המערער לא עמד בנטל הוכחה זה. מעדותו של המערער עצמו, כמו גם מרישומים רפואיים, עולה כי הפגיעה אירעה בעת ביצוע עבודות עבודה רגילות והמערער לא ייחס את הכאב לאירוע עבודה עד שנתיים לאחר מכן. זאת ועוד, פניותיו של המערער לרופא לאחר התאונה הנטענת לא הזכירו אירוע הקשור לעבודה. השופטת וירט-ליבנה הגיעה למסקנה כי החלטת בית הדין האזורי התבססה על ראיות מוצקות ודחתה את הערעור, ואישרה את פסק דינו של בית המשפט התחתון. פסק דין זה ניתן על ידי הרכב שופטים ולא יביא לפסיקת הוצאות כלשהן לאף אחד מהצדדים.