ע"מ 141/08

תקציר

פסק הדין מתייחס לשני ערעורים מאוחדים על שומות מס שהוציא המשיב (רשות המסים) למערערים (מפעילי מסעדה מזרחית בירושלים) לשנים 2004-2005. המערערים טענו כי רשות המסים לא הצדיקה את השומות שהוטלו עליהם, כנדרש בחוק, שכן רישומיהם החשבונאיים לא נפסלו. עיקר המחלוקת נסובה סביב בדיקה כלכלית שערכה רשות המסים, אשר מצאה כי התוצאות העסקיות שהציגו המערערים אינן סבירות. המערערים מתחו ביקורת על הבדיקה בשל היותה פגומה ובלתי מייצגת, ולפיכך טענו כי יש לבטל את השומות. עוד טענו כי הרשות התעלמה מנתונים שהיו יכולים לתמוך בהגשותיהם. המשיב, לעומת זאת, טען כי השומות חושבו כראוי על בסיס בדיקה כלכלית יסודית. בית המשפט בחן את התשתית העובדתית לקביעת רשות המסים ומצא כי בעוד שהרשות פעלה באופן סביר בבחירתה לערוך שומה על פי מיטב שיקול הדעת, הדרך בה קבעה את גובה השומה הייתה פגומה. בית המשפט ציין כי הבדיקה הכלכלית של הרשות, שנערכה פעם אחת בלבד בשנת 2007, לא לקחה בחשבון את מחירון המסעדה משנות המס הנדונות, ולא התייחסה כראוי לסוגיית גודל המנות או השונות העונתית ברכישת מזון. בית המשפט אמנם הכיר בכך שהרשות לא נדרשה לעמוד בדרישות סטטיסטיות מחמירות, אך קבע כי ליקויי הבדיקה גרמו עוול למערערים ויש לתקנם. בית המשפט התייחס גם לנטל ההוכחה המוטל על הנישום, והדגיש כי הוא אינו יכול להסתפק בעיון ברישומים החשבונאיים שלו כדי לעמוד בנטל הראייתי המוטל עליו. במקום זאת, עליהם להציג חישובים משלהם, חוות דעת מומחים או ראיות אחרות כדי להראות שההערכה מוגזמת. עם זאת, בית המשפט הכיר בכך שהמערערים ניסו להצביע על פגמים של ממש בעמדת המשיב ביחס לסכום השומה, ועל כן נתן קרדיט מסוים לטענותיהם. בסופו של דבר, פסק בית המשפט לטובת המערערים וקיבל חלקית את ערעורם. היא קבעה כי יש לתקן את השומה כך שתחשב אותה לפי אחוז מהותי של 40%, ולא לפי 33% הנהוגים ברשות המסים. בית המשפט הגיע למסקנה זו על יסוד הערכתו כי ליקויי הבדיקה שינו באופן משמעותי את התמונה העולה מרישומי המערערים. הערעורים התקבלו אפוא באופן חלקי, ושני הצדדים היו פטורים מתשלום הוצאותיו זה של זה.