ע 9/15

תקציר

פסק הדין של בית הדין הצבאי הוא שרב"ט י.מ. אשם בתקיפה ובסוללה שהוטחו בו. מהראיות עולה כי בעקבות ויכוח עם חברו ליחידה, היכה המערער את האחרון וגרם לו לחבלה ממשית – אף שבור – שהצריך שמונה ימי חופשת מחלה. האירוע התרחש לאחר שהמתלונן, נהג צבאי, עזב את רב"ט י.מ. ברכב לצורך ביצוע משימה. משחזר המתלונן, מצא את המערער במושב הנהג. התפתח דיון, והמתלונן הצהיר כי ידווח על המערער למפקדיהם. לאחר בירור עם קצין החימוש, חזרו השניים לרכב, שם התפתח עימות שהסתיים בפציעתם. בית הדין מצא את גרסתה של המתלוננת לאירועים סבירה ואמינה יותר מזו של המערער. הם האמינו לטענת המתלונן כי המערער איים עליו ולאחר מכן תקף אותו לאחר שעזב את נוכחות הקצין, היכה אותו באגרופים בפניו וטרק עליו את דלת הרכב. גם גרסתו של מפקד היחידה אימתה את גרסתה של המתלוננת. יתר על כן, בית המשפט מצא כי גרסתו של המערער לאירועים אינה הגיונית וחסרת מהימנות. הם גם לקחו בחשבון את עדותו המתפתחת לגבי הפרשה הראשונית. באשר לעילת המעצר, קבע בית המשפט כי רב"ט י.מ. היווה סכנה, נוכח האופי המכוון של מעשיו, שקדמה לה איום. התקיפה, שבוצעה נגד חבר במחנה, פגעה במשמעת הצבאית ובערכים של חברות וערבות הדדית בתוך היחידה. בית הדין התייחס גם להתנהגותו הבריונית של המערער ולאזהרתו של מפקד היחידה, המצביעה על נטייה לשימוש לרעה בכוח. בהתחשב בחומרת המעשה, בנסיבות שקדמו לו ובהקשר הצבאי, דחה בית המשפט את הערעור והותיר על כנו את פסק דינו של בית המשפט המחוזי בעניין מעצרו של המערער עד ליום 19.2.2015, בנימוק של היעדר חלופה הולמת. ההחלטה התקבלה בהתחשב בעמדת המערער ובצורך בשמיעת ראיות מהירה.